הסיפור שלי
האגם המוזהב
טיול לאגם קומו – אוקטובר 2017
החלום לפגוש את אגם קומו שבאיטליה בשלכת, נבט לפני שנה בדיוק, לאחר שקראתי את סיפורה של מיכל בן ארי-מנור מהבלוג המצוין רואה עולם על הטיול שערכה לאגם בסתיו עם בני משפחתה.
הסיפור שלה הצית בי תשוקה גדולה לפגוש את האגם הכחול והיפה הזה, על שלל העיירות הצבעוניות המקיפות אותו, דווקא בתקופת השלכת שבה נוספת לו לווית חן בדמות העלים האדומים-כתומים-זהובים הניבטים אל המטייל באזור מכל עבר.
שנה חלפה. החיים קצרים כידוע, ואת החלום הזה החלטתי לממש. יום הנישואין ה-20 שלנו, היה תירוץ מעולה וסיבה מצוינת לחגוג באגם בשניים. אז הנה הוא – חלום קומו שלנו.
חשוב להקדים ולומר – בתכנון הנסיעות שלנו לחו"ל, חשובים לי הפרטים הקטנים, אלה שהופכים את החופשות שלנו למהנות ומפנקות, לפחות על-פי עולם המושגים שלי. אני מוכנה לנסוע לפחות ימים, אבל בתנאים טובים. לכן, אני מתנצלת מראש – הפוסט זה לא יספר לכם על איך אפשר לחסוך כסף בנסיעה לאיטליה.
מי, כמה, מתי ואיפה?
לטיול הזה יצאנו, כאמור, בהרכב זוגי; האיש שלי ואני. לאור העובדה שנסענו מיד אחרי החגים ומאחר והשארנו בבית שלושה ילדים, הוחלט על טיול של 6 לילות ו-7 ימים.
החלטנו לנסוע בחצי השני של חודש אוקטובר, מתוך מטרה להגיע לאגם בתקופת השלכת.
הטיסות, הלינה והרכב הוזמנו בחודש אפריל, כחצי שנה לפני מועד הנסיעה.
טיסות
כרטיסי הטיסה לנמל התעופה Malpensa במילאנו הוזמנו באל על. טיסת בוקר בהלוך וטיסת צהריים בחזור. אני יודעת שזו כבר ממש מצווה להשמיץ את אל על, או כך לפחות נדמה למי שקורא על טיסות לחו"ל ברשת. לשמחתי, אין לי סיבה להצטרף לחגיגה(: -הטיסות שלנו המריאו ונחתו בזמן, השירות היה אדיב ומאיר פנים, ואין מה לעשות, תמיד נחמד יותר לשמוע קברניט שמדבר עברית.
הגעה לנתב"ג
זו כבר הפעם השלישית שאנו נעזרים בשירותי חניון "טסים" בכפר טרומן. הסידור איתם הוא פשוט וכל-כך נוח: יוצרים קשר עם חניון "טסים" (חפשו אותם בגוגל בשם הזה), ומיידעים אותם על שעת מסירת הרכב בשדה התעופה, בהתאם לטיסה שלכם. בשעה הנקובה ימתין לכם נציג של "טסים", יקבל מכם את הרכב וירשום את מספר הטיסה שלכם בחזרה לארץ.
כשתגיעו בחזרה, ימתין לכם הרכב מול דלת היציאה מהטרמינל, ומספר ימים לאחר מכן ייצרו עמכם קשר כדי להסדיר את עניין התשלום. העלות כמעט זהה לזו של החנייה לטווח ארוך בשדה, בתוספת 100 ש"ח לטובת מסירת/החזרת האוטו אליכם. עובד כמו שעון ושווה כל שקל.
רכב
טיול מהסוג שתכננו מחייב רכב צמוד. הזמנת הרכב בוצעה מהארץ בחברת הרץ. לטובת מקום מספק ומוסתר למטען שלנו, הוזמן רכב בגודל משפחתי. לטובת נהיגה קלה, בחרנו ברכב עם גיר אוטומטי. בחירה חשובה אגב, כפי שעוד יפורט בהמשך.
לצערי, באגף הרכב, אני נאלצת לצרף דיס המלצה חד-משמעית לגבי השכרת רכב מחברת הרץ בשדה התעופה במילאנו. מסיפורי מטיילים אחרים, אני מבינה, שיש בעיה כללית עם נושא השכרת הרכב בשדה התעופה הזה. אוכל להעיד רק על מה שעברנו בעצמנו.
נסענו מחוץ לעונה, בתקופה לא עמוסה, לכל הדעות. שעתיים חיכינו לתורנו. לא בגלל עומס, בגלל חוסר יעילות משווע. כשסוף-סוף הגיע תורנו, נאלצנו לחכות שיבדקו מה יש להם עבורנו, כאילו לא הייתה אצלם הזמנה מראש. גם לאחר שאישרנו את הדגם שהוצע לנו (Opel Zafira), נאלצנו להמתין עוד כרבע שעה עד שיגיע לשטחי החנייה של הרץ בנמל התעופה.
ואז הלכנו לתחנה שלהם בתוך החנייה, כדי לקבל מפתח. כשביקשנו שיתלווה אלינו איש מטעמם כדי לבדוק ביחד את האוטו ולקבל הנחיות תפעוליות נדרשות, הסבירה לי הפקידה כי מאחר וכעת יש שם רק נשים (!!!), היא לא תוכל לעזור לי…
קיבלנו רכב עם 55,000 ק"מ (זקן בהרבה ממה שיצא לנו להשכיר עד כה), מקושט בשריטות וקימוטי פח מכל צדדיו (בטופס ההזמנה צוין שהם מודעים לכל אלה), עם נורה דולקת של לחץ אוויר בגלגלים. לשאלתי, הוסבר לנו שהם בדקו, הכל בסדר, ופשוט לא מצליחים לכבות את הנורה…
וכך יצאנו לדרך: מותשים, מעוצבנים וגם קצת מוטרדים באשר ליכולתנו לסיים את כל העניין הזה בשלום. למזלנו, הוא אכן הסתיים בשלום. הרכב הזה היה בסדר גמור, ועשה את מלאכתו נאמנה. אבל התחושה לגביו, לכל אורך הטיול, הייתה לא משהו, ואת זה צריך להגיד.
לינה
בשל אורכו של הטיול (בסה"כ 7 ימים), וכדי לא לבלות אותו באריזה ופריקה, הוחלט על לינה במקום אחד, וטיול כוכב + לילה אחרון באזור שדה התעופה של מילאנו.
את חמשת הלילות הראשונים של הטיול לנו במלון Grand Hotel Menaggio בעיירה Menaggio. זו הייתה בחירה מצוינת; Menaggio מתאימה מאוד מבחינת המיקום שלה לטיול כוכב באזור. העיירה היפה הזו גם גדולה מספיק כדי שיהיו בה, בקרבת מקום, כל הדברים שתזדקקו להם בטיול שלכם.
המלון עצמו היה נהדר. אקדים ואומר: אם אתם מחפשים מלון טרנדי וצעיר – זו ממש לא הכתובת. לעומת זאת, תמצאו בו מיקום מעולה, מלון מפנק ושירות נהדר.
ממש בצמוד למלון ישנם סופרמרקט ותחנת דלק, שבהם הצטיידנו בשעת הצורך. צמודה למלון גם תחנת מעבורת שממנה ניתן לנסוע ולטייל בעיירות האגם (על-כך בהמשך). מרכז העיירה נמצא במרחק של כמה דקות הליכה, ובו כל יתר השירותים שתזדקקו להם, בצירוף מסעדות ובתי קפה, חנויות חביבות מאוד וכמובן טיילת נהדרת על האגם.
החדרים במלון הפונים לאגם עלו כ-400 אירו יותר מהחדרים הרגילים, ולכן בחרנו בחדר רגיל. זו הייתה החלטה נכונה. בעונה הזו, השמש מאירה ממש רק בסביבות 08:00 ואילך, ומתחילה לשקוע כבר בסביבות 17:00. מראש הבנתי שלא ממש נזכה לראות יותר מדי מהאגם מתוך החדר, ואכן צדקתי. ובכל מקרה, ממרפסת חדרנו נשקף נוף נהדר של הרים ובתים מגווני צבעים, עצי שלכת ועצי אורן ירוקים.
החדר הסטנדרטי שקיבלנו היה גדול ומפנק, כולל מיזוג אוויר, מיטה גדולה ומרווחת וכריות נוחות להפליא. נתקלתי כבר במקלחות מוצלחות יותר, אבל גם זו שלנו הייתה ממש בסדר, בצירוף מגבות בגודל מפנק במיוחד. בחדר יש גם מיניבר. אין קומקום או מכונת קפה.
אנחנו בחרנו באופציה של לינה + ארוחת בוקר. לאורחי המלון עומדת האפשרות לאכול בו שלוש ארוחות בכל יום, כמובן בתוספת תשלום.
לא פעם, בחרנו לאכול את ארוחת הערב שלנו במסעדת המלון. אין מה לצפות כאן לאוכל גורמה, אך הרמה הייתה בהחלט משביעת רצון. האפשרות, בסופו של יום טיול ארוך, פשוט לרדת 3 קומות, לאכול ולחזור לחדר קסמה לנו, והעדפנו אותה, בכמה וכמה ערבים על האופציה של הליכה במזג אוויר קריר למרכז העיירה למסעדה.
את הלילה האחרון בילינו במלון Best Western Hotel Cavalieri בקרבת שדה התעופה במילאנו. זה מלון מיושן מעט, וסטנדרטי מאוד בעיצובו, אך מאחר ונועד בעיקר לקרב אותנו לשדה התעופה (לטובת התייצבות בו כבר בשעות הבוקר), הדבר הכי טוב וגם חשוב שניתן לומר עליו, הוא שאכן הוא נמצא בקרבת שדה התעופה, והנסיעה ממנו אל אזור החזרת הרכבים השכורים היא מהירה, קלה ופשוטה. במקרה הזה – זה לגמרי הספיק.
מתי כדאי להגיע?
אנחנו בחרנו להגיע בחלק השני של חודש אוקטובר, מיד לאחר החגים, לטובת מפגש עם האגם כשהוא בשלכת. זו הייתה בחירה נהדרת. נדמה לי, שהעונה הזו היא היפה בשנה. בחודשי הקיץ, כך מעידים המקומיים, חם כאן מאוד ולכן פחות מומלץ לנסוע בהם. מסוף אוקטובר, נכנס האגם לתרדמת חורף, ורבים מהאתרים שסביבו נסגרים.
האביב והסתיו הן עונות שצריך בהן מזל… ולנו היה מזל גדול. כל ימי שהותנו היו שמשיים ויפים, שמש חורפית נעימה, עם טמפרטורות נוחות מאוד ונעימות. מבחינת ביגוד – הספיקו מכנסיים ארוכים דקים וחולצה ארוכה דקה או אפילו עם חצי שרוול. בבקרים הקרירים הוספנו לזה מעיל רוח דק וצעיף.
השמש החמיאה מאוד לעלי השלכת שנצצו והיו יפים עוד יותר לאורה. כמובן – יכולנו גם ליפול על שבוע גשום. ועדיין, מבחינת הטמפרטורות, זוהי למיטב הבנתי העונה הטובה לטיול באזור הזה.
לנהוג באזור אגם קומו, או: "רכב לפי מידה"
צריך להגיד ביושר: הנהיגה באזור אגם קומו קשה, ומצריכה ריכוז רב ומיומנות קודמת. הדרכים המקיפות את האגם הן מפותלות וצרות מאוד. כמה צרות? – לא פעם מדובר בסמטה צרה בין שני בתים, שרק רכב אחד יכול לעבור בה בו זמנית. לעתים, יש במקום רמזורים המקלים את ההתמודדות הזו עבור הנהג, אך לא פעם, תפגיש אתכם הדרך עם רכבים דוהרים, שלא לומר משאיות הדוהרות ישר אליכם.
לא פעם תידרשו לחלוק את הסמטה הזו יחד עם אותה משאית, כאשר רק מילימטרים מפרידים ביניכם לבינה, וביניכם לקיר הבית הסמוך. בתוך כל הכאוס הזה, מתנהלים גם הולכי הרגל, כשהם צועדים על פס צר בשולי הדרך, צמוד ממש לכלי הרכב החולפים על פניהם. ועוד לא הזכרתי את רוכבי האופניים המשתלבים בתוך כל אלה, ואת הטוסטוסים המגיחים מאחוריכם ומכל צדדיכם… ולכן, המקום הזה נועד לנהגים מנוסים.
בנוסף, תפגשו כאן ובאופן מיידי את תרבות הנהיגה האיטלקית. נהוג לחשוב, שבארץ יש לנו בעיה של תרבות נהיגה. זה נכון כמובן, רק שלעומת האיטלקים אנחנו מתורבתים כמו לורדים אנגלים.
התמרור שלפניכם יראה על 30 או 50 קמ"ש – המהירות המותרת במקום הזה. זוהי גם המהירות ההגיונית בהתאם לתנאי הדרך, ואתם תשמרו עליה, כי אתם לא רוצים לעשות תאונה וגם לא לחטוף קנס. הנהגים האיטלקים שמאחוריכם, לעומת זאת, משוחררים מכל הדאגות האלה. חוקי התנועה הם, עבורם, בבחינת המלצה בלבד. אין להם סבלנות או סובלנות לאיטיות שלכם והם יצפרו לכם, כל הזמן, כמו משוגעים.
לזכותם של אותם הנהגים, חשוב לומר שני דברים:
* למרות כל ההשמצות, הם כנראה נהגים מעולים. אין שום דרך אחרת להסביר את הדהירה שלהם בדרכים הקשות הללו, והחזרה הביתה בשלום.
* למיטב הבחנתי, רוב התיירים המגיעים לאגם, לא נוהגים. זוהי תיירות אנגלו-סקסית מאוד, מבוגרת ברובה, שנעזרת בשאטלים, הסעות ומעבורות. ולכן אין כאן סובלנות כלפי תיירים שנוהגים לאט, כי זה פשוט לא מאוד מקובל ומוכר.
כדי לאזן את כל הנ"ל, וכמי שנהגה בעצמה את כל הטיול הזה, אני יכולה לספר לכם, שאחרי יומיים-שלושה מתרגלים. גם לדרכים וגם לכל הצופרים שמאחור. ואם בהתחלה הייתה הנהיגה חוויה מורטת עצבים, בהמשך זה קצת השתפר. וכמובן – תמיד תוכלו לקפוץ לשוויץ השכנה כדי להירגע קצת. עוד נגיע לזה בהמשך.
ועוד משהו: גם כאן הגודל קובע – רק בכיוון ההפוך… הדרכים צרות, חנייה לא קל למצוא, ובמקומות רבים היא קטנה וצרה מאוד. תושבי האזור מסתפקים לרוב במכוניות קטנות מאוד. לא פעם צחקנו ואמרנו שהם קונים רכב "לפי מידה", כלומר: לפי גודל החנייה העומדת לרשותם…
ולכן, כשאתם מזמינים לעצמכם רכב לטיול באגם קומו, זה ממש לא הזמן להתפנק בג'יפ מאסיבי. למזלנו, קיבלנו רכב מדגם Opel Zafira, שהתאים לנו בדיוק מבחינת שטחי האחסון, היה גבוה מעט מהכביש, אבל צר וצנוע במידותיו. זה היה הרכב האופטימלי לנסיעה כזו.
ואפשר גם לשוט במעבורת
המעבורות וכלי השיט הם חלק בלתי נפרד מחיי האגם, עבור תיירים ומקומיים כאחד.
תחנות של חברת המעבורות האיטלקית Tirrenia di Navigazione נמצאות בכל עיירה על האגם. דרך התעבורה הזו מומלצת מאוד במעבר בין צדו המערבי של האגם (שבו התאכסנו) לצדו המזרחי, בגלל כל האמור לעיל בנושא הכבישים.
השיט מקצר מאוד את משך הנסיעה, והוא גם חוויה נחמדה בפני עצמה, בפרט במזג אוויר נעים. בכל תחנה כזו ניתן לקנות כרטיסים ולקבל את לוח הזמנים של המעבורות בסביבה. המעבורות יוצאות ובאות בתכיפות רבה, מבוקר ועד ערב, וניתן להפליג בהן לעיירות שונות, לעבור ביניהן ולשוב אל נקודת המוצא שלכם.
ניתן לשוט כנוסעים בלבד, או ביחד עם הרכב שלכם. שיט בצרוף הרכב, יאפשר לכם טיול ממושך ומקיף יותר בצדו השני של האגם. חשוב רק לוודא מראש כי המעבורת שכיוונתם אליה אכן מיועדת גם לרכבים. ישנן מעבורות המיועדות לנוסעים בלבד.
אז איך מתכננים את המסלול?
טוב, ברור שזה כבר עניין של בחירה והעדפות אישיות. נקודות המוצא שלנו היו העובדה מדובר בטיול קצר יחסית, ושאנחנו בחופש. ולכן מראש בחרנו לנהל לו"ז רגוע ולא עמוס מדי, ולהישאר – רוב הזמן – באזור אגם קומו. בטיול ממושך יותר, מן הסתם היינו מתפרשים לאזורים נוספים.
מקורות המידע שלי היו ספרה של שלומית יפת ביאליק "המשפחה המטיילת – צפון איטליה" וכן מדריך הטיולים של "שיחור" לצפון איטליה. בנוסף, חרשתי את הרשת בחיפוש אחר מקורות מידע נוספים והמלצות של גולשים. מבחינתי זה חלק מהכיף של הטיול. ממליצה מאוד בהקשר זה על קבוצת הפייסבוק "טיולים בראש טוב" שבה קיבלתי טיפים רבים וטובים.
והטיפ הכי חשוב: כשאתם כבר במקום – פשוט תשאלו. ההסברים וההכוונות שייתנו לכם אנשי המקום הם הטובים והקצרים ביותר. ואני לא התביישתי, ובכל מקום שבו היה לי ספק, שאלתי.
המלצות לאזור האגם:
וילות
באזור האגם יש ווילות רבות. מקורות המידע שלי הצביעו על דמיון מסוים ביניהן ברמת החוויה, וההמלצה הייתה לבחור וילה אחת או שתיים מתוך השפע המוצע. מכל הווילות, את הציונים הגבוהים ביותר קיבלה וילה קרלוטה (Villa Carlotta) שבכפר Tremezzo.
מדובר במבנה משגע ומשומר. את עיקר תשומת לבנו תפשו הגנים העצומים – המחולקים לתחומים ונושאים – המקיפים את הווילה וטובלים כעת בשלכת נהדרת. ספסלים רבים מוצבים בשטח הגנים, ועליהם יכול המבקר לשבת, להקשיב לשקט ולציוץ הציפורים, ולהביט ביופי שמולו. השעות שבילינו שם היו עונג צרוף והניבו אלבום שלכת נהדר.
העיירה Bellagio
במעבורת הפלגנו לעיירה Bellagio, הנחשבת ל"פנינה של אגם קומו". השיט היה קצר ונחמד מאוד, ועבר גם דרך העיירה Varenna היפה והמומלצת גם היא. לא ירדנו, אבל ניתן לרדת, ולאחר מכן להפליג במעבורת נוספת ל- Bellagio.
ב-Bellagio עצמה עשינו סיור ברכבת התיירים (מיותר), עלינו לנמל הדייגים Pescallo (מקסים. קחו בחשבון עלייה לא קלה של מאות מדרגות תלולות. אם אתם בכושר סביר – זה אפשרי. אם לא – עדיף לוותר). לאחר מכן הסתובבנו ברחובות העיירה היפה הזו, אכלנו פיצה טעימה וגלידה סבירה וחזרנו "הביתה" במעבורת.
העיר Como
את יום שבת בילינו בעיר Como. יש עיירות יפות ממנה לארוך האגם, אבל עדיין הסמטאות שלה יפהפיות. ואם חשקה נפשכם בקצת שווקים וקניות והתחככות בהרבה איטלקים אלגנטיים – זה המקום.
מרכז העיר עמוס חנויות ידועות, בצד פנינים כמו חנות השוקולד של Vanini, שבה תראו בחלון הראווה גיליונות שוקולד ענקיים בגודל של דף 4A, אותם ישברו עבורכם כדי שתוכלו לקחת הביתה, דוכני פירות וירקות והמון ספרים משומשים, חנות הכלבו Coin וחנות Flying Tiger Copenhagen, גן עדן לחובבי פיצ'יפקעס ומוצרי נייר בעיצוב סקנדינבי, במחירים נוחים מאוד.
קפיצה קטנה לחו"ל
את יום ראשון, בחרנו להקדיש לגיחה לשוויץ הקרובה, תוך התמקדות באזור עמק ורזאסקה (Valle Verzasca).
התחנה הראשונה שלנו הייתה סכר ורזאסקה (Diga di Verzasca), האדיר, 200 מ' גובהו, הגבוה ביותר באירופה. בצד אחד ניצב מבנה הסכר הענק, ובצדו השני – אגם ירקרק מלאכותי ונאה למראה.
בימים שבת וראשון, החל מהשעה 13:00, פועל במקום אתר קפיצות באנג'י, כמחווה לסרט Golden Eye מסדרת ג'יימס בונד, שבו קפץ 007 הנועז מהסכר בשירות הוד מלכותה.
ובכן, כעת קופצים ממנו מיטב בחורי האזור ותייריו, בקריאות קרב ההופכות, במהלך הדרך למטה, לצרחות קצת פחות קרביות(: וכל המחזה הוא משעשע מאוד ומרתק לצפייה, אלא אם כן יש לכם פחד גבהים, שאז זה קצת פחות מומלץ…
התחנה השנייה הייתה העיירה היפה Lavertezzo ו- Ponte dei Salti, גשר אבן משגע שנבנה במאה ה-17. תחתיו זורם נהר טורקיז יפה במיוחד, שבו שזורים סלעים ואבנים רבי יופי, שהמים חרצו בהם דוגמאות נהדרות. המקום יפהפה ומומלץ מאוד לביקור, בעיקר בעונת השלכת, שעוד מוסיפה ליופיו הטבעי.
בדרך חזרה עברנו את אגם לוגאנו היפה, ועצרנו בטיילת של העיירה Porlezza הנאה.
זה היה יום של התרגעות מקשיי הנהיגה סביב האגם, והאתרים שבחרנו לבקר בהם מומלצים מאוד.
ללכת לאיבוד
היום האחרון שלנו על האגם, היה גם יום המעבר למלון באזור מילאנו. מחוסר רצון להשאיר את הרכב לבדו עם המזוודות (קראתי לא מעט סיפורים על פריצות לרכבים באיטליה בהקשר הזה), החלטנו להסתובב סביב האגם, לאן שתיקח אותנו הדרך.
האגם היה כחול ויפה במיוחד באותו יום, וההנאה הייתה מרובה. בסביבת העיר קומו, פנינו לעיירה Cernobbio החיננית. שם הובילה אותנו הדרך לסיור ממש על האגם, בתוך שכונת וילות חביבה ואלגנטית. בדיעבד, זה היה אחד הימים הנחמדים בטיול שלנו.
בסופם של כל הסיורים הללו, כולל עצירות בנקודות נבחרות, שמנו פעמינו למלון שליד שדה התעופה במילאנו.
ומה אוכלים?
ובכן, בניגוד לכל תחזית, כמויות הפסטה-פיצה-גלידה שצרכנו לא היו גבוהות במיוחד…
ארוחת בוקר אכלנו במלון שלנו. ולמעט היעדרם המוחלט של ירקות או גבינות לא שמנות, היא הייתה משביעת רצון בהחלט.
ידענו שבכל יום, בין השעות 14:00-18:00 נסגרים באיטליה רוב בתי האוכל, ולכן העדפנו להסתמך על עצמנו בעניין ארוחות הצהריים. מהארץ הבאנו צידנית רכה וקרחום, שנשלח מדי לילה לאשפוז במעמקי מקרר המיניבר. מקפיא לא היה לנו, אבל בגלל הטמפרטורה הלא גבוהה שבחוץ, זה הספיק.
הצטיידנו מראש בלחמים, גבינות, נקניקים, ירקות וכד'. בחלק מהימים קנינו ערכות סלט מוכנות בסופר, שחיכו לשעתן בצידנית. בבלאג'יו, נכנסנו למסעדה אקראית ברחוב, שלמרבה ההפתעה הפיצה שאכלנו בה הייתה הטובה בטיול.
את רוב ארוחות הערב אכלנו במסעדת המלון, מהסיבות הנ"ל. בערב אחד דגמנו את Pizzeria Lugano המומלצת בעיירה Menaggio (לא נפלנו…), ובערב אחר את מסעדת Osteria il Pozzo בכיכר המרכזית של Menaggio (תודה קאת'י נחשון!!) – היה נעים וטעים.
תם ולא נשלם
זה היה יופי של טיול. יפה ונעים וטעים. ובעיקר היה נחמד לגלות, שאחרי 22 שנים ביחד, עדיין טוב לנו. אתם יודעים מה? – הרבה יותר טוב. וקיבלנו חשק גדול לעוד.
ברגעים אלה ממש, מוזמן הטיול הבא שלנו. יש לנו עוד זמן לצפות לו, אבל זה הרי חלק מהכיף, ומראש כבר יודעים שבחרנו ביעד נהדר.
קראתם? – דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.
אולי תרצו לקרוא גם את הפוסט הסיפור שלי – חמישים גוונים של טורקיז
הכי כיף לקבל את כל הסיפורים לפני כולם. הירשמו כאן למטה – הסיפור הבא כבר בדרך אליכם!