הסיפור שבתוך הסיפור – פריז
רגעים מצולמים
פוסט אורח עם שרון גולן
כשנגה הזמינה אותי להתארח בסדרת "הסיפור שבתוך הסיפור" בבלוג שלה, קצת לפני הנסיעה המתוכננת שלנו לצרפת עם שלושת הקטנטנים (בנות 4.5 ובן 2.5), רציתי בעיקר לנסות להבין מה צריך להיות לי בראש במהלך הטיול, כדי לתעד רגעים שמתאימים לפוסט הזה.
נגה הרגיעה אותי ואמרה: "הכלל הכי חשוב הוא, שלא מחפשים את הסיפורים. את תראי שהם כבר יגיעו אליך – רק תהיי פתוחה אליהם".
וזה בדיוק מה שקרה… עם כל הלחץ הסמי-פולני שלי שפרץ משום מה בטיול, והניסיון לספוג כל רגע מהנה עם הילדים שלנו ולא לצלם יותר מדי (על מי חשבתי שאני עובדת? האינסטגרם שלי עבד שעות נוספות בטיול הזה…) – הצלחתי לתעד כמה סיטואציות שהתרחשו בסביבה שלנו.
1
ארמגדון, דיסנילנד פריז
אחרית הימים.
חלק מהטיול שלנו לצרפת כלל ארבעה ימים מלאים בדיסנילנד. מקום קסום לטיול ועוד יותר קסום כשמנסים לראות אותו מהעיניים של הקטנטנים.
בגלל זה, כשעברנו בכל יום על האפליקציה לבדוק לאיזה מתקנים ללכת עכשיו, ניסינו לתכנן גם מתקנים שאין אליהם תור ארוך מדי (עד 10 דקות), וגם כאלו שמתאימים מבחינת גיל וחוויה לילדים.
אבל, כשבחרנו ללכת לארמגדון וראינו את התור (שהתקדם די מהר וכלל עוד כמה ילדים בערך בגילם) לא שיערנו לנו שבפנים יהיה להם כזה מפחיד.
בואו נגיד שהשילוב של רצפה רועדת, צליל אזעקה, כדורי אש באוויר וצעקות בהלה (גם אם מדומות) בקהל – לא טוב לילדים. בעיקר לא, כשמבקשים מאתנו להוריד את גיא מהכתפיים כדי שלא יישרף לו בטעות השיער…
מה שכן, בין כל תחושת אחרית הימים של ארמגדון, והפאניקה של הילדים, ראיתי לפנינו בתור אישה עם כיתוב מגניב על הגב, שמרוב שהתלהבתי ממנו ישר צילמתי והעליתי לאינסטוש והוא אמר:
Don't just seat think and wait – create your own future. Tottaly agree! #createyourownfuture
הטיול הזה היה לגמרי יציאה מהשגרה היומיומית שלנו, וגרם לי לתהות ולחשוב הרבה על השגרה הזו ומה אני אוהבת בה. אז המשפט הזה בא לי בול בתהיות הקיומיות שלי והזכיר לי שהטיול הזה הוא בול המשפט – כי מבחינתנו ליצור לנו את המציאות והעתיד שלנו זה בדיוק לצאת מדי שנה (או יותר) לטיולים כאלו. ותודה לאלמונית על התזכורת.
2
מוזיאון המדע
מוזיאון המדע והילד המאמץ.
בהמשך הטיול שלנו, נסענו למערב צרפת לכמה ימים, בעיקר כדי לראות מוזיאונים שקשורים לפלישה לנורמנדי (בעלי חובב הז'אנר) אבל גם כדי לטייל ולראות נופים נוספים של צרפת מחוץ לסביבה העירונית של פריז ודיסני.
באחד הימים הגענו למוזיאון המדע, שבתוכו אזור שלם שמיועד לקטנטנים ומחולק לשני אזורים שונים שמדי שעה וחצי מכניסים אליהם קבוצה גדולה שיכולה לשחק ולגלול את העולם בפנים ואחר כך מתחלפת עם אחרת.
לקראת סוף הסיבוב המרתק שלנו באזור הזה קראו (בצרפתית) לכולם להתרכז באזור מסוים של המתחם לצורך מופע פנטומימה עם וידאו ארט. משהו מדהים שילדים בכל שפה יכולים להבין ולהתחבר אליו.
דביר התקדם מהר והתיישב קדימה עם הילדים, ואני שמתי את העגלה בצד וישבתי בין האימהות האחרות. פתאום (ויכולים לראות רק את הצללית שלו בתמונה, בגלל החושך שהיה), התקרב לבעלי ילד בן 3 בערך, כהה עור, נעמד לידו שם לו יד על הכתף והתחיל לבחון או מכל זווית אפשרית, בלי הורה שלו שנראה מסביב…
דביר הסתכל עליי, ואני עליו, במבטים של – "נו, טוב, ניתן לו לעמוד שם עד שמישהו ישים לב שהוא נעלם…" ולקח בערך חצי מופע עד שאמא שלו ניגשה ובעדינות לקחה אותו אליה.
זה היה מוזר ומחמיא ביחד, וכיף גדול לראות שרק אנחנו המבוגרים כאלו חשדנים וחוששים, בעוד שהילדים יכולים בקלות להתחבר לכל אדם.
3
מגדל אייפל
ה-TOUR באייפל.
באמת, נשבעת, שאנחנו אנשים סופר מאורגנים. חייבים להיות כשנוסעים עם שלושה. אבל מה ששכחנו לתכנן – זה לקנות כרטיסים מראש למגדל אייפל. טעות.
הגענו בבוקר השני של הטיול למגדל, מצאנו חנייה באחד הרחובות די בקלות והשתעשענו בדרך עם צילומי סלו-מושיין של הבנות בשלכת המדהימה בזמן שגיא ישן את שנת הבוקר שלו בעגלה (הוא אמנם לא תינוק, אבל בטיול חשוב לישון מתי שרק אפשר והוא בהחלט ניצל את זה..).
כשהגענו למגדל עצמו הבנו את גודל הברוך שנפלנו אליו – תור בכניסה לבידוק, תור בדרך לכרטיסים, תור בדרך למעלית. לא פלא שקוראים לזה Tour Eiffel…
לקח לנו כמעט שעה של תור לקנות כרטיסים לכולם, ושעה + תור + התקדמות ממש איטית ומייאשת = טרפת של הילדים, בערך מאמצע הדרך לכרטיס ועד תלישת שערות. ו
עם כל העצבים שלהם שבאו והלכו, כן על הכתפיים, לא על הכתפיים, כן בעגלה, עכשיו אני בעגלה – אני הסתכלתי מסביב וניסיתי להתנחם בצרת רבים שהייתה סביבנו.
מסביבנו אנשים באמת מכל העולם, כולל אמא (שבדמיוני היא חד הורית, אחרת מה הסיכוי של ללכת עם 2 בנים בני 7-8 למקום כזה.), עומדת ברוגע בזמן שהילדים שלה, שלבושים בצורה ממש יפה ואירופאית, מתקדמים כל פעם כמה מטרים בתור ומתיישבים בצד התור, מצחקקים קלות וממשיכים להתקדם.
זה היה פשוט מקסים לראות איך הם התנהגו יפה בזמן שהיא עומדת אחרינו בתור ברוגע ומדי פעם מציצה בסלולרי.
4
הדשא מתחת לאייפל
הקרפ וצילומי ההיריון.
אחרי הסיור באייפל, עשינו עצירת טעינה בדשא הקרוב, כולל איסוף מטעמים מכמה דוכנים שהיו מסביב (קרפ עם נוטלה, נקניקיה בלחמניה וגלידה). זה היה ממש מרגיע לשבת בשקט בדשא, ליהנות מהשמש המחממת ולתת לילדים להוציא קצת אנרגיה בריצה בדשא, אחרי שהעבירו שעה בתור ועוד שעה על המגדל בתצפית.
וכמו שנגה אמרה, הסיפור פשוט בא אלינו…
פתאום, כמה דקות לפני שקמנו ללכת משם, ראינו זוג – הוא בלבוש אלגנטי והיא שמלת פרחים + צלמת מתמקמים בגבעה הקרובה אלינו. הצלמת נתנה להם כמה הנחיות והם התחילו לדגמן את ההיריון היפהפה שלה והיו נראים מאוד מאושרים מהסיטואציה.
כמובן שהראינו לילדים את המתרחש מאחורינו והם שמחו לשנייה, ואז המשיכו לשחק מחבואים, בעוד שאנחנו יושבים ונהנים להסתכל רגע עליהם ורגע על הזוג ההריוני.
5
Pierre Hermé
Pierre Hermé והישראלית.
כולנו מכירים את הסיטואציה. אתם נמצאים במדינה זרה, מטיילים לכם להנאתכם תוך ניסיון לבדוק איך חיים המקומיים ומצד שני להגיד כמה ישראלים עושים את זה יותר טוב, נכנסים לכם לחנות שאתם בטוחים שאתם גיליתם, אפילו שהיא הגיע מהמלצה של עוד כמה ישראלים, ואז אתם מתחילים להזמין את השוקולדים שבחרתם באנגלית שאתם מחשיבים אותה כטובה.
ופתאום – אישה זרה פונה אליכם בעברית כאילו אתם חברים מאותה השכונה "אוי, מגניב – ישראלים!"
הפעם הביקור היה בפייר הרמה, כחלק מסיור קולינרי שערכנו לילדים באחד מאחרי-הצהריים בפריז, והאישה עם שתי בנותיה המתבגרות הייתה ממש מקסימה, נתנה לנו כמה טיפים להמשך ואפילו ישבה איתנו על שולי המדרכה מחוץ לחנות לנשנוש מקרונים משותף והעברת ביקורת על הטעמים המוזרים יותר בצבעים שבחרנו כי הם רק נראו יפים ומזמינים.
* שרון גולן היא בעלת סטודיו לעיצוב גרפי, מנהלת את קבוצת הפייסבוק והבלוג אוכל בריא לקטנטנים מבשלים יחד מרצה ומלמדת און ליין על מתנות דיגיטליות.
קראתם? – דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.
אולי תרצו לקרוא גם את הסיפור שבתוך הסיפור – אגם קומו
הכי כיף לקבל ראשונים את כל הסיפורים! הירשמו כאן למטה – הסיפור הבא כבר בדרך אליכם.