כְּלֵי עֲבוֹדָה #24
ריאיון אורח עם אביטל אנגל
מתמונה לתוכן – צילום אורבני
אומרים שתוכן הוא המלך.
ואם ככה – התמונות המלוות אותו הן לגמרי המלכות הבלתי מעורערות.
למעשה, התמונות שבהן נלווה את התוכן שלנו יכולות לעשות את כל ההבדל בין פוסט שומם וזנוח, לכזה שיגרום לאנשים להיכנס אליו וגם להישאר בתוכו.
אז אם צריך תמונות, אבל רובנו לא צלמים מקצועיים – איך עושים את זה?
הבשורה הטובה היא, שבזכות מצלמות הסמטרפון הזמינות מאוד, גם בלי תארים ודיפלומות כולנו הפכנו זה מכבר לצלמים ולמתעדים לתפארת.
היום, אין חובה להשתמש בציוד מקצועי מיוחד כדי ליצור לנו בנק תמונות נהדר לפי טעמנו ונטיות ליבנו – מצלמות הניידים עושות את העבודה מצוין, ובזכותן אנחנו יכולים ליצור לעצמנו מאגר תמונות זמין ונגיש.
ועדיין נותרות שאלות חשובות, כמו: הנושאים שנבחר לתמונות שלנו, איפה נמצא אותם, היבטים של אתיקה ועוד.
ולכן הזמנתי לכאן לריאיון אורח את אביטל אנגל – צלמת ותיקה, מורה ומנחת סדנאות צילום, כדי לתת לנו את נקודת המבט שלה על צילום במרחב האורבני וגם המון טיפים נהדרים וקלים לעבודה מיידית.
אז הנה – מתחילים.
ספרי לנו קצת על עצמך.
אני אמא לשחר בת ה-12, ילדתי היחידה אותה אני מגדלת לבד.
צלמת כבר כמעט עשרים שנה, מרגע שסיימתי את לימודיי בקמרה אובסקורה.
אני רואה את החיים בתמונות, וכל הזמן לוכדת אותן בעיניי, בסמארטפון או במצלמה המקצועית שלי. אני לא מוכנה לפספס אף רגע שאותו שווה בעיניי לתעד.
הכי אני אוהבת צילומי רחוב. כשאני הולכת ברחוב אני כל הזמן מבחינה בסיפורים קטנים והצורך שלי לספר אותם גורם לי לעצור ולצלם. זה בא מהאהבה שלי לאנשים וצילום אנשים. זה בכלל לא משנה מה המטרה של הצילום, העיקר שיש מפגש אנושי ואת המצלמה ככלי לתקשורת והבעה.
אני מלמדת במסגרות שונות: בתי"ס, חטיבות, תיכונים נוער, מחוננים וכן נוער בסיכון.
במקביל, אני מעבירה קורסי צילום למבוגרים בקבוצות אינטימיות שמרגישות כמו משפחה כבר מהשיעור השני, שיעורים פרטיים וסדנאות צילום בסמרטפון לקבוצות וליחידים.
ה"בייבי" שלי הוא סדנת דרך העדשה – לתקשורת מקרבת וגיבוש צוותים, אותה אני מעבירה בארגונים מזה שש שנים.
בסדנה אני משתמשת במצלמת הסמארטפון ככלי באמצעותו מתקרבים ונפתחים דרך משימות צילום, לומדים להכיר אחרת, להבין אחד את השני ולעבוד טוב יותר ביחד .
ש': איך תמונות יכולות להביא לנו סיפורים?
כשמחברים רגע של דמות בתוך סצינה מסוימת, נוצר סיפור. לכל מקום את האופי והאווירה שלו וכך גם לדמויות הנמצאות בו. אם נדע לחבר את המקום עם הדמות המרתקת ברגע המכריע, ייווצר סיפור בתמונה.
קודם כל אנחנו חייבים ללמוד להתבונן, ורק אח"כ לפנות לאנשים בסביבה לא מוכרת, ולרתום אותם לשיתוף פעולה.
ולפעמים צריך להבין שלא את כל העוברים ושבים ניתן לרתום לעשייה הזאת.
ש': היכן ניתן למצוא תמונות לטובת סיפורים שכאלה, ואיזה ציוד נדרש לנו כדי לצלם אותן?
הצילום הכי זמין לכולנו הוא צילום רחוב. לא משנה באיזה רחוב אנחנו נמצאים, במרחב העירוני תמיד קורה משהו מעניין. רק צריך לדעת להבחין בזה, ולהיות מהירים מספיק כדי ללכוד את הרגע הזה.
לרוב אני מבחינה באיזו תפאורה (כלומר: רקע) או שלט מסוים, או משהו שתופס לי את העין ואז אני נעמדת שם ומחכה לרגע המכריע – דמות מסוימת שעוברת במקום, או מספר דמויות שמייצרות את הסיפור בחיבור למקום ולזמן.
לא תמיד אני נושאת עמי את המצלמה המקצועית שלי, ולאחרונה אני מוצאת את עצמי מצלמת הרבה עם הסמרטפון. ברגע שלומדים את היתרונות והחסרונות של מצלמת הנייד, אפשר לעבוד עמה בקלות ולהשיג תוצאות מצוינות. יש גם יתרון גדול לגודל שלו, שאינו מושך תשומת לב ומאפשר לרחוב להמשיך להיות אותנטי ולא להשתנות אל מול המצלמה.
ברחוב רצוי לצלם בעזרת עדשה רחבה, כדי להביא דמות גדולה או נושא כלשהו גדול בקדמת הפריים, בצירוף רקע משמעותי שישלים ויספר את הסיפור. בכל הסמרטפונים יש רק עדשות רחבות, כך שזה עובד יופי.
ש': איך ניצור לעצמנו חותמת ברורה/טביעת אצבע ייחודית שבזכותה יזהו שמדובר בתמונה שלנו?
לכל אחד נקודת המבט הייחודית שלו והדרך שלו להתבונן ולהציג את הדברים. מכך נובע, שיש לנו סיכוי טוב לפתח לעצמנו טביעת אצבע ושפה משלנו.
וכמובן – עם הזמן אנחנו ממשיכים להתפתח והופכים להיות מדויקים יותר בהיבט הזה.
ש': מתי אנחנו נתקלים בהיבטים של אתיקה מקצועית בצילום אורבני ואיך פותרים אותם?
אני לא בקיאה בחוקי האתיקה ברמה המשפטית, אבל אחד הדברים שאני הכי מדגישה בפני הסטודנטים שלי, לפני כל יציאה לצילום רחוב, הוא יצירת הדדיות ושיתוף פעולה עם המצולמים.
אנחנו לא לוקחים בלי רשות, זה לא פייר ולא נעים ולפעמים אף יכול להסתיים באלימות מילולית או פיזית ולא כדאי להגיע לשם.
אי אפשר סתם כך להרים מול מישהו מצלמה. בני אדם אוהבים שמתייחסים אליהם ומדברים איתם. צריך לגשת לשוחח, להסביר מה אנחנו עושים ולמה ולתת לאדם שמולנו הרגשה שבאנו לתת ולא לקחת. כשאנחנו נותנים מהזמן ומתשומת הלב שלנו, הלב נפתח ונוצר שיתוף פעולה בקלות.
כל עוד אנחנו מצלמים ברחוב, מרחב ציבורי ודמויות נכנסות לנו לפריים, אין עם זה, לרוב, בעיה, אלא אם תפסנו אותם ברגע מביך או לא נעים. אם אנחנו רוצים לצלם מקרוב דמות מסוימת, כמובן שעלינו לגשת ולפתח שיחה שתביא לשיתוף פעולה.
ש': מהם הטיפים שלך ליצירת תמונות איכותיות ומעניינות?
+ לחשוב לפני שלוחצים
תמיד חשבו לפני שאתם ממהרים ללחוץ.
בחנו את כל הזוויות האפשריות ורק לאחר מכן קחו החלטה לזווית הטובה ביותר להעברת המסר שלכם.
+ לראות את האור
האיכות, הצבע וזווית האור, יכולים לעשות את התמונה או להרוס אותה, וזה נכון במיוחד עבור צילומי נוף אורבניים.
נושא שנראה משעמם וללא השראה בזמן אחד של היום, יכול להיראות מדהים ומרתק בחלוף מספר שעות…
כמו בצילומי נוף, לגרור את עצמך מהמיטה עוד בטרם השמש זורחת, יכול לתגמל בתוצר הסופי גם בצילום אורבני ולפצות על שעות השינה המוחמצות.
אור הקסם מופיע לזמן קצר אחרי הזריחה ולפני השקיעה וגורם להכל להראות הרבה יותר טוב ומעניין.
האור הנמוך הזה, מדגיש מרקמים, מכניס צללים ארוכים לתמונה ומראה לנו את העיר במיטבה. כדאי להמשיך לצלם גם אחרי שקיעת השמש, או אז אורות העיר הופכים את הכל לססגוני ומלא חיים.
+ קומפוזיציה
גם ובעיקר בצילומי נוף אורבני, אל לנו לשכוח את חוקי הקומפוזיציה וחשיבותם.
דאגו לחלוקת פריים נכונה, שמרו על שיווי משקל בתמונה ושימו דגש על חוק חתך הזהב (מיקום נושא הצילום בשליש התמונה ולא במרכזה).
+ תשומת לב לפרטים
המרחב העירוני כולל אינספור פרטים קטנים ומרתקים.
נסו להבחין בהם ולהכניסם לתמונה שלכם. שלבו שילוט ומלל או גרפיטי בצילומים שלכם.
+ שימוש בחלון כמסנן
צילום דרך חלון הוא דרך קלה להוסיף עומק לכל תמונה.
ההשתקפות מייצרת עומק לתמונה ומכניסה המון עניין.
אם נצלם בעומק שדה קטן (צמצם פתוח), נוכל אף ליצור אפקט חלומי.
+ התנסות בפרספקטיבות שונות
אנחנו רגילים לראות את החיים מגובה העיניים שלנו.
נסו לשבור את זווית הראייה הרגילה וחפשו זוויות צילום פחות שגרתיות.
שנו את פרספקטיבת העין הבנאלית. חשבו איך לשלב את הנושא המצולם שלכם עם הסביבה שלו. לסביבה ורקע בצילום יש חשיבות לא פחות גדולה מאשר לנושא עצמו.
הביטו למעלה – הסתכלו כלפי מעלה לשמיים, הכניסו לצילום את הבניינים, גורדי השחקים והשלטים המאפיינים את העיר שבה אתם מצלמים.
זווית נמוכה כזאת לא תעבוד לכם בכל מצב, אבל היא תעשה שינוי גדול לחיוב בצילומי ארכיטקטורה סביבתית ובכלל, כשאתם רוצים להאדיר את העיר ולהראות את כל מה שמאפיין אותה.
הביטו למטה – חפשו מבנה פתוח או עם מרפסת או מדרגות חיצוניות וצלמו את כל המתרחש מלמעלה.
צילום מזווית גבוהה כזו, יהפוך את הכל לצורני וייתן נקודת מבט שונה לחלוטין על המציאות.
כל זווית שאינה קרובה להתבוננות הטבעית של עינינו, הופכת את הצילום למרתק הרבה יותר.
+ דוחק והמולה
הערים הגדולות שוקקות חיים. הכל זז מהר ומרגיש כאילו כולם זזים במיליון קמ"ש, ותמיד-תמיד קורה משהו.
אם אתם יכולים להסתדר בשאון הזה ולא להיסחף וללכת לאיבוד בהמולה, תוכלו לתפוס רגעים יפים ולהעביר את כל הטירוף הזה בצילומים שלכם.
+ צלמו בשחור לבן
נוף אורבני מצטלם מעולה בשחור לבן.
אם נסיר את הצבע מהתמונה, כל הסחות הדעת ייעלמו ואפשר יהיה להתמקד יותר בפרטים, המרקמים והצורות של נושא הצילום שלכם.
+ צלמו אנשים
נסו תמיד לשלב את מה שקורה ברקע עם דמויות אנושיות.
תמונה עם גורם אנושי לרוב נכנסת לנו ללב. נוכחות אנושית מאפשרת לנו לחוש הזדהות עם המצולמים ומספרת סיפור מנקודת מבט אישית יותר.
לסיכום:
חיידק הצילום שבועט בי להנציח רגעים הכוללים א-נשים, גרם לי לשנות את החשיבה שלי ולהשתמש במצלמה כגשר ללב המצולמים שלי.
המצלמה היא כלי שפותח דלתות ומקרב לבבות, אמצעי תקשורת יוצא מן הכלל, שמאפשר לי לפנות לכל אדם באשר הוא.
אין סיבה לפחד, להפך, צריך להעריך ולנצור כל רגע שבו נגעתי ולו לרגע בליבו של מישהו, שאולי לא הייתי פוגשת לעולם אם לא הייתה לי מצלמה ביד ובנשמה. כשאנחנו מעזים, אנו זוכים לשמוע את הסיפור של המצולמים שלנו.
היום אני מחכה לסיורים עם הסטודנטים שלי, רק כדי לצאת לרחובות ולהכיר עוד ועוד אנשים, לתת להם להרגיש על גג העולם ולספר את הסיפור שלהם.
תודה רבה לאביטל על פוסט מרתק ומלא בכלים וטיפים לעבודה.
מאחלת לכולנו שפע של צילומים אורבניים שיניבו מפגשים מעניינים ואלבומי תמונות מרגשים.
קראתם? – דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.
אולי תרצו לקרוא גם את הפוסט כְּלֵי עֲבוֹדָה #16 – מהיכן באים הסיפורים?
הכי כיף לקבל את כל הכלים תמיד לפני כולם. הירשמו לבלוג שלי כאן למטה – הכלים הבאים כבר בדרך אליכם!