חמש תמונות וסיפור
ענבל קלי-כרמי

 

נגה שנער-שויער חמש תמונות וסיפור
ענבל קלי-כרמי | צילום: נטע סרי

 

מי אני/מה אני:

בת 40, נשואה לאייל ואמא לרונה (בת 9) ואבינֹעם (בן 7), ולעסק עצמאי בן 4.5.

חצי מחיי גדלתי במושב רמות שברמת הגולן. אחרי עשור בתל-אביב ועשור נוסף בכרכור, אני יכולה להגיד בשקט, ששקט זה דבר פנימי; בשבילי, למשל, תל-אביב הייתה שקטה הרבה יותר מרמת הגולן…

פולנייה בלב ורוסיה בראש, מחוברת למזרח אירופה.

בעלת המותג ענבל כרמי לעיצוב תחפושות ושמלות חגיגיות לילדים, נערות ונשים, המשלבות עולם על-זמני (timeless) עם נגיעה אישית עכשווית.

 

1

 

נגה שנער-שויער חמש תמונות וסיפור
שבועות במושב, אני על העגלה, שנייה מימין בשמלה הלבנה | אלבום פרטי

 

שבועות במושב וביכורי קריירה.
קצת לא נעים לי להודות, אבל שבועות הוא החג המועדף עלי (אפילו לפני פורים…). כבת של חקלאי – זהו החג שבו רואים את תוצאות העבודה הקשה לאורך העונה החקלאית.

שבועות היה החג הכי מושקע במושב והכי יפה בשנה; כולנו לבושים לבן, ראשינו עטורי זרים. עד היום כל שכונה מקשטת עגלה של טרקטור, שעושה סיבוב במושב. בסופו מתכנסים כולם לטקס הבאת הביכורים של כל חקלאי המושב, כולל תֹכנית אמנותית.

כשהייתי בכיתה ח',  התבקשתי להכין ריקוד למסכת של שבועות. בחרתי את הבנים מהכיתה של אחי, והלבשתי אותם בבגדים כחולים של בנות (חצאיות וחולצות חגיגיות, כולל סרטי קרפ על הידים). הם רקדו בחן רב וזו הייתה הצלחה גדולה. מאז, בחגים, קראו לי לא פעם להעמיד ריקודים. כמובן – הקטע החזק שלי היה עיצוב התלבושות של הרוקדים.

 

2

 

נגה שנער-שויער חמש תמונות וסיפור
התחפושת היחידה שבה הרגשתי בנוח הייתה של בילבי | אלבום פרטי

 

בילבי.
בתמונה הזו אחי מתן מחופש לקאובוי (זו הייתה התחפושת הקבועה שלו בכל שנה, והוא לא הסכים להיפרד ממנה). אני מחופשת להוֹלי-הוֹבּי, תחפושת שאמא שלי תפרה לי. אמא שלי מאוד השקיעה (בתחפושת הזו וגם באחרות שקדמו לה), אבל שנה לאחר מכן אמרתי לה שאני מעדיפה תחפושת קנויה…

בפורים אהבתי בעיקר את החלק של ההכנות. להיות מחופשת אהבתי קצת פחות (תמיד חשתי מבוכה). התחפושת היחידה שתמיד הרגשתי בה בנוח הייתה של בילבי, והיא ליוותה אותי במשך כמה שנים. פיתחתי טכניקה מגניבה להעמדת השיער (בדומה לצמותיה הזקורות של בילבי); את הבגדים הייתי מאלתרת ממה שיש לי.

3

 

נגה שנער-שויער חמש תמונות וסיפור
החברות שלי לכל החיים – מימין: לינור ושירי, מקדימה: אני

 

אחותי כלה.
מיד אחרי מסיבת הרווקות שלי ורגע לפני החתונה, נסעתי עם אחיותיי לינור ושירי לכמה ימים בסיני. אין כמו אחיות – הן החברות שלי לכל החיים.

עם כל המורכבות שבזה (בעיקר כי אנחנו שלוש), אנחנו יודעות שיש לנו אחת את השנייה, וגם את השלישית. יש לנו גם אח מקסים (אוהבות אותך מתן!) אבל לרוב הפגישות שלנו הן פגישות של בנות בלבד.

 

4

 

נגה שנער-שויער חמש תמונות וסיפור
אוסף על-זמני של תלבושות ודמויות קלאסיות/נאיביות | צילום: דווינה פיינברג-זגורי

 

גיתם BBDO – ממפיקה ליוצרת.
בגיל עשרים ושתיים הגעתי למשרד הפרסום גיתם BBDO. בהתחלה עבדתי כפקידת קבלה. בהמשך התקדמתי לתפקיד מפיקת משרד, אותו מילאתי במשך חמש שנים עשירות ומאושרות. הכרתי אנשים שאני מאוד אוהבת, וקיבלתי כלים משמעותיים המסייעים לי גם היום.

ואז, הרגשתי צורך בשינוי, ועזבתי אל הלא נודע… רציתי להמציא את עצמי מחדש, והגעתי לביה"ס לעיצוב תלבושות במה של רקפת לוי. עולם חדש נפתח בפני. במסגרת הלימודים עיצבתי תלבושות להופעות מחול, אופרה ותאטרון.

כשנולדו הילדים שלי, יישמתי את כל מה שלמדתי על התחפושות שלהם לפורים. הגשמתי להם את כל חלומות התחפושות שהפכו, בדיעבד, לאב-טיפוס עבור סטודיו המותג שלי ענבל כרמי. ב-2013 השקתי את קולקציית התחפושות הראשונה שלי, מאז היא הולכת וגדלה משנה לשנה.

קולקציית התחפושות שאני יוצרת לא מתחלפת בכל שנה. זהו אוסף על-זמני של תלבושות ודמויות קלאסיות ונאיביות, שתמיד היו כאן, ונועדו להישאר.

 

5

 

נגה שנער-שויער חמש תמונות וסיפור
בפולין אני תמיד מרגישה בבית – טיול משפחתי, 2015 | אלבום פרטי

 

עולם חדש-עולם ישן.
טיול משפחתי של מספר שבועות – אייל, רונה, אבינֹעם ואני, פולין 2015.

בפולין אני תמיד מרגישה מיד בבית; מרגישה ששם השורשים שלי. סבא וסבתא שלי מצד אמא נולדו בפולין. הם הצליחו לצאת משם לפני השואה, ולא הסכימו לדבר על זה אף-פעם.

העיירה שבה התאכסנו, נבחרה בזכות יופייה. תכננו טיול מתגלגל וזורם, לא טיול שורשים, בוודאי שלא "טיול מחנות". כשהגענו קפצנו לסופר, לקניות. פתאום ראיתי שלט, שעליו כתוב שם העיר שבה נולדה סבתי. ומאחר וזו הייתה עיירה קטנטנה, הבנתי שבלי להתכוון, הגעתנו לאזור שבו גדלה.

נסעתי לבקר בעיירה של סבתא, והתגעגעתי אליה מאוד. עצוב לי שהיא לא הסכימה לספר לנו על המקום הזה, השונה כל-כך מהקיבוץ (אשדות יעקב איחוד)  שבו המשיכה את חייה. מזווית הראייה שלי היום, אני מעריצה אותה עוד יותר על-כך שאחרי כל מה שעברה, הצליחה לבנות לעצמה עולם חדש, מגובש ומשפחתי.

 


קראתם? -דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.

אולי תרצו לראות גם את התמונות של אוריין צ'פלין

רוצים לקבל תמיד את כל הסיפורים לפני כולם? הירשמו כאן למטה – הפוסט הבא כבר בדרך אליכם!

 

 

 

 

 

 

תגובות

תגובות

השארת תגובה