חמש תמונות וסיפור
שלי פורפר-רוזן
מי אני/מה אני?
שלי, בת 38 נשואה לאמיר ואמא לשלושה בנים : גל (10), יונתן (8) וליבי (שנתיים וחצי).
במקצועי אני עו"ס MA, מדריכת הורים אדלריאנית, יועצת זוגית ומתמחה בטיפול מיני במרפאה הסקסולוגית בתל השומר. עובדת בשלוש קליניקות עם א.נשים בכל הגילאים, זוגות והורים ומרצה בנושאים הללו.
מנהלת שלוש קבוצות גדולות בפייסבוק, ובעלת אפליקציה להורים שמטרתה לתת כמה שיותר מידע בכל הנושאים בהם אני עוסקת.
אוהבת לרוץ, את זמן האיכות עם בן זוגי והילדים, בילויים עם חברות ונסיעות.
1
אז מה קרה?
ביוני 2017, לפני שנה בדיוק הייתי אמא, רעיה ואשה פעילה עם קריירה משגשגת, חובבת מושבעת של פעילות גופנית וטריאתלטית, כשלפתע תקף אותי כאב שיניים נורא.
בדיקות שערכתי אצל רופאי שיניים הראו שלכאורה הכל תקין, אלא שבינתיים "צנחה לי העין" והופניתי לבדיקות דחופות במוקד לרפואת עיניים. לאחר שרופאת עיניים במוקד סירבה לבדוק אותי, התעקשתי להגיע למיון בביה"ח תל השומר. בדיעבד, זה הציל את חיי. בבדיקות שנערכו לי בביה"ח התברר כי יש לי קרע בעורק התרדמה, המוביל דם אל המוח.
"אז מה השלב הבא"? שאלתי וקיבלתי תשובה: "תקבלי זריקות לדילול הדם ונקווה שהעורק שלך ירפא את עצמו."
וכך, ביום בהיר אחד, מצאתי את עצמי ביחידת השבץ של המחלקה הנוירולוגית בתל-השומר, מוקפת באנשים מבוגרים. הם הסתכלו עלי ואני עליהם, ואף אחד מאיתנו לא ממש הבין מה אני עושה שם…
לאחר עוד בדיקות מקיפות וביטול של הרצאה מתוכננת נחתה עלי ההבנה: יש כאן אירוע רציני.
2
ואז צנתור.
יום לפני שעמדתי להשתחרר מביה"ח, עברתי בדיקה אחרונה שבה התברר כי העורק שלי נקרע עוד יותר, ויש צורך בצנתור דחוף. בתום ארבע שעות הסתיים התהליך של הצנתור, ותהליך חדש וגדול החל.
בצד השאלה "איך ביום בהיר אחד התהפכו לי ככה החיים?" גייסתי את כל הכוחות לעבודה עצמית בשלושה מישורים:
למדתי להודות על ה-יש – הרי נשארתי בחיים, ביחד עם בעלי והילדים שלי.
הסתגלות למציאות חדשה – ללמוד לסמוך על הגוף ולהפסיק לחשוש שכל כאב משמעותו קרע בעורק שלי.
התחלתי להסתכל קדימה – ולהבין שהסיפור שלי חשוב, כי מה שקרה לי עלול לקרות גם לאחרים וידע מוקדם עשוי להציל גם את חייהם. קיבלתי החלטה כי בכל שנה מחדש אעלה את הסיפור שלי לכל אמצעי תקשורת שאוכל, כדי להגביר את המודעות למצב של קרע בעורק והסימנים הנלווים אליו.
הידע הזה הסתבר כרלוונטי ביותר, ובדיעבד, הוא אכן מציל חיים – גם של אחרים שנחשפים אליו.
3
מרתון ת"א ושני סטנטים.
לאחר אשפוז של שבועיים השתחררתי, חזרתי הביתה וגם לקליניקה שלי.
החזרה לשגרה הוכיחה את עצמה ובעקבותיה הייתה לי שנה מקצועית נהדרת.
החזרה לשגרה של פעילות גופנית הייתה קשה יותר – כחצי שנה חלפה עד שחזרתי לרוץ. הרגשתי שאני חייבת ללמוד לסמוך שוב על הגוף שלי, והצלחתי לעשות זאת בזכות המאמנת נעמי ויינשטוק מהצמד NR Spirit (בזכותם צלחתי, בעבר, את הטריאתלון הראשון שלי). לאחר כמה אימונים עמה, כבר חזרתי להתאמן לבד.
בעקבות זאת, השתתפתי במרתון ת"א במסלול של 5 ק"מ, שבמהלכם הרגשתי כאילו צלחתי מרתון שלם.
4
החיים עצמם.
אמנם, תמיד הייתי כזו: עובדת קשה (הורות קריירה וזה) ואוהבת לצאת לבלות ולחופשות עד כמה שניתן וחברי יעידו על כך, שומרת בקפידה על זמן זוגי ועל זמן לעצמי.
אבל מה שקרה חידד עבורי עוד יותר את ההבנה, שאני לא חיה מחופשה לחופשה או מבילוי לבילוי.
אני משתדלת לחיות את חיי ולעבוד במה שעושה לי טוב, כן גם שאני עובדת הרבה ועובדת קשה.
במקביל – הבילויים והנסיעות וגם הזמן לעצמי, שכולל מידי פעם כוס יין ותוכנית טלוויזיה טובה וכמובן גם זמן איכות בערב עם בן זוגי, הם מבחינתי לא בריחה מהשגרה כי אם חלק ממנה.
וכך הצלחתי לשמחתי הרבה, גם בשנה הזו, להמשיך לקיים את החוק שקבעתי לעצמי – לבלות עם חברותיי בחופשות שנתיות.
הפעם בילינו בברצלונה.
עבורי זה היה טיול מיוחד במינו ומשחרר, שהיווה עוד אישור לכך שחיי ממשיכים כרגיל ושהכל בסדר.
5
חלום שהתגשם.
"שלי, אם תדעי להוציא את העונג האמיתי גם מהמצב הזה, את תהיי סקסולוגית נהדרת", כך אמרה לי גילה ברונר, מנהלת את המרפאה הסקסולוגית בתל השומר, בה אני מתמחה בשנה האחרונה.
בכך עודדה אותי לזקק את הטוב מתוך מה שעברתי באותם רגעים, ומכאן והלאה בעיקר להודות על מה שיש, ועל כל מה שהשגתי אישית ומקצועית ועוד מתכננת להשיג. זהו משפט חשוב עבורי שאני לוקחת אותו איתי תמיד.
מי שמכיר אותי יודע, שמגיל 16 חלמתי להיות סקסולוגית. זאת מתוך הבנת החשיבות שבשיח על מיניות, והיכולת שלי לשוחח על הנושא הרגיש הזה ללא כל מבוכה. היום, אני מרגישה שליחות בקידום התחום הזה, שלכל-כך הרבה אנשים קשה לדבר עליו, אבל העיסוק בו יכול לשפר את החיים של כולנו.
לאחרונה פתחתי בפייסבוק את הקבוצה "המרכז להורות, זוגיות ומיניות" שמטרתה לאפשר פניות אנונימיות, לתת מענה ראשוני ולהוות גשר בין המצב של לא להישאר לבד ועד הפנייה לטיפול עצמו.
מנסיוני, המענה שאני נותנת בקבוצה לא פעם עונה על הצורך הקיים, וגם אם לא, לאחריו קל יותר לאנשים לפנות לטיפול.
את הקבוצה מלווה צוות מקצועי שלם הכולל: מטפלים ויועצים זוגיים, פסיכותרפיסטית, סקסולוגים בהסמכה, מדריכות הורים ומומחיות בטיפולי בילדים, התמחות במצבי משברים, לחץ וחרדה ועוד. כולם נותנים, בהתנדבות, מענה לכל צורך ושאלה העולה מתוך הקבוצה.
עבורי זוהי סגירת מעגל נהדרת לחלומי מגיל צעיר, ואין לי ספק שזה לא במקרה שהכל קורם עור וגידים דווקא עכשיו.
קראתם? – דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.
אולי תרצו לקרוא גם את "חמש תמונות וסיפור" עם שלומית לפיד.
הכי כיף לראות את כל התמונות לפני כולם. הירשמו כאן למטה – הפוסט הבא כבר בדרך אליכם.