"מנגינה של סתיו"
טיול שלכת באגם קומו

 

הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

בסתיו של 2017 הגענו לראשונה לאגם קומו, וחגגנו עם השלכת עשרים שנות נישואין.

מאז עברו הרבה מים בירדן וגם באגמי איטליה, ודברים זזו גם אצלנו. הבכורה שלנו התגייסה ולא קל לנו להשאיר אותה כאן ולנסוע. ולכן, כשהתלבטנו על יעד לנסיעה קצרה ורגועה בסתיו, עלה שוב שמו של אגם קומו. קראתי לזה: "לטייל בעקבות עצמנו". ואכן, הנסיעה הזו הגשימה לנו את כל הציפיות.

 

למה דווקא אגם קומו?

כי הוא נורא יפה. 

והעיירות שסביבו משגעות גם הן, ורק סביב האגם לבדו אפשר לבלות בשקט (תרתי-משמע) כ-3-4 ימים.
ואם בוחרים במקום לינה באזור מרכזי יחסית, הוא יכול להיות בסיס נהדר לטיול כוכב באזור האגם וגם באזורים ובאגמים הסמוכים אליו, כפי שעוד יפורט בהמשך.

כי ממש נוח להגיע אליו.

שדה התעופה Malpensa מילאנו נמצא במרחק נוח מאוד של כשעת נסיעה, וניתן לשלב בטיול כזה גם ביקור בעיר מילאנו, כולל קניון IL Centro המומלץ.

ואפשר להגיע גם משדה התעופה Orio al Serio (ברגאמו), מרחק של כשעתיים נסיעה מהאגם.

כי השלכת שם נהדרת.

אם אתם אוהבים את העונה הזו, הבוערת בצבעי כתום-זהוב-אדום, אגם קומו והאזורים המקיפים אותו מושלמים בשבילכם. השלכת שם נהדרת וזמינה, והצירוף שלה לכחול העמוק של האגם הוא עונג צרוף.

 

הסיפור שלי
כי השלכת שם נהדרת | צילום: נגה שנער-שויער

 

מי, כמה ואיך?

חשוב להקדים ולומר – בתכנון הנסיעות שלנו לחו"ל, חשובים לי הפרטים הקטנים, אלה שהופכים את החופשות שלנו למהנות ומפנקות, לפחות על-פי עולם המושגים שלי. אני מוכנה לנסוע לפחות ימים, אבל בתנאים טובים. לכן, אני מתנצלת מראש – הפוסט זה לא יספר לכם על איך אפשר לחסוך כסף.

 

מי?

לטיול הזה יצאנו, כאמור, בהרכב זוגי, לטיול של 6 ימים ו-5 לילות.

 

טיסות

כרטיסי הטיסה לנמל התעופה Malpensa במילאנו הוזמנו באל על. טיסת בוקר בהלוך וטיסת ערב בחזור. הטיסות המריאו ונחתו פחות או יותר כסדרן (חצי שעה איחור בהמראה ממילאנו).

 

חנייה בנתב"ג

השתמשנו בשירותי החנייה של וולה פורט, מפעילי החניה המורשים מטעם רשות שדות התעופה. הנוהל איתם הוא פשוט וקל: מגיעים לחנייה שמול שער 21 (קומה אחת מתחת לכניסה הראשית לטרמינל 3), שם נמצאת עמדה קבועה + נציג שמאייש אותה 24/7.

הנציג לקח מאיתנו את מפתחות הרכב ואת פרטי הטיסה חזרה. כשחזרנו, המתין לנו הרכב שלנו באותו המקום. השירות עולה 100 ₪ + 40 ₪ עבור כל יום חנייה (כמקובל בחניוני נתב"ג).

 

רכב

טיול מהסוג שתכננו מחייב רכב צמוד. הזמנת הרכב בוצעה מהארץ בחברת יורופקאר דרך אופרן. לטובת מקום מספק ומוסתר למטען שלנו, הוזמן רכב בגודל משפחתי. לטובת נהיגה קלה בצירים מורכבים (כפי שעוד יפורט בהמשך), בחרנו ברכב עם גיר אוטומטי.

על שירותי השכרת הרכב בנמל התעופה מלפנסה קראתי, לא פעם, חוות דעת שליליות שאומתו לגמרי בביקור הקודם שלנו באיטליה. קיוויתי לחוויה מתקנת, והיא אכן הייתה מעט טובה יותר, אך לצערי רק באופן חלקי.

שתי נציגות החברה בדלפק ההשכרה התנהלו באנטיפטיות אגרסיבית שלא נתקלתי בה עד היום במעמד השכרת רכב בחו"ל.

הרכב שניתן לנו – פולסוואגן פאסאט סטיישן שירת אותנו נאמנה, למעט בעיית לחץ אוויר בגלגלים. נורת לחץ אוויר בגלגלים שנדלקת באמצע הנסיעה באזור נטול תחנות דלק היא עניין מרגיז ובעיקר מיותר. נראה לי די אלמנטרי שלצד מיכל הדלק המלא, יעברו גם הצמיגים בדיקה מוקדמת, כולל מילוי אוויר כנדרש, קודם כל לטובת בטיחות הנסיעה.

זאת ועוד – מאחר ואין במכוניות מושכרות גלגל רזרבי, ובמידה והיה נוצר בשל כך תקר בגלגל, היה הדבר עולה לנו בזמן רב של המתנה לנציג שירות ובזבוז זמן יקר של טיול, סתם בגלל הזנחה. למזלנו הסתכמה החוויה בכמה שעות של מתח ומילוי אוויר בתחנת דלק מקומית.

אז מה המסקנה? מאחר וזו כבר הפעם השנייה שאנחנו שוכרים כאן רכב ומקבלים משהו שהוא לא 100% – בשדה הזה רצוי לא להניח הנחות ולפני היציאה לדרך לבדוק היטב היטב שהכל תקין. לכאורה – זה מה שצריך לעשות בכל מקום. אז בואו נסכם, שכאן כדאי ממש בשבע עיניים.

 

לינה

בשל אורכו של הטיול (בסה"כ 6 ימים) החלטנו על לינה במקום אחד וטיול כוכב. בחרנו ב- Grand Hotel Cadenabbia בעיירה גריאנטה (Griante). ההמלצות עליו היו טובות ובזכות ביקורנו הקודם באזור, ידענו שהמיקום שלו מעולה.

כתובת: Cadenabbia, di, Via Regina, 1, 22011 Griante CO.

 

הסיפור שלי
הלובי – עיצוב איטלקי אופייני | צילום: נגה שנער-שויער

 

זהו מלון ארבעה כוכבים שבעברו היה וילה ענקית, מרובת גרמי מדרגות מפוארים והמון חדרים. כתוצאה מכך, בנוסף לחנייה צמודה חינם, שירות מצוין וחדרים נקיים למופת הוא מקסים, בסגנון איטלקי אופייני. המלון ממוזג וכולל בריכה חיצונית וספא. מתאים גם למשפחות עם ילדים ואפילו ידידותי לחיות מחמד.

 

הסיפור שלי
וילה ענקית עם גרמי מדרגות מרהיבים | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

בחרנו בחדר סופריור עם נוף לאגם וזכינו לקבל את אחד החדרים היפים והמיוחדים במלון – סוויטה ענקית ונוחה מאוד, כולל פינת ישיבה, שולחן כתיבה, מיני בר ופינת קפה מצוידת, אמבטיה ומקלחת ראש גשם וגולת הכותרת: שני חלונות ומרפסת ענקית לאגם, שממנה תצפית ישירה על העיירה היפה בלאג'יו שבצדו השני.

 

הסיפור שלי
החדר שלנו – סוויטה ענקית ונוחה מאוד | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
המרפסת לאגם. כאן – ביום קצת גשום | צילום: נגה שנער-שויער

 

ארוחות הבוקר והערב מוגשות בקומה החמישית של המלון, המספקת לסועדים תצפית נהדרת לאגם, במרפסת חיצונית או בחדר אוכל פנימי עם חלונות פנורמיים. למי שהתקציב מאפשר, במקום יש גם מרפסת מיוחדת לחתונות רומנטיות שאותן יכולתי לגמרי לדמיין.

 

הסיפור שלי
למי שהתקציב מאפשר – יש כאן גם מרפסת לאירועים | צילום: נגה שנער-שויער

 

העדפנו את האופציה של חצי פנסיון. בעונה הזו קר ולא פעם גם גשום, ובערבים החשוכים לא התחשק לנו לצאת לכבישים הצרים שסביב האגם. ארוחת הערב במלון – שלוש מנות + מזנון סיפקה לחלוטין את צרכינו, והמרק החם בכל ערב היה כיף גדול.

 

*> כדאי לדעת:

בעיירה מנאג'יו (מרחק כ- 7 דקות נסיעה מגריאנטה) נמצא Grand Hotel Menaggio – המלון שבו התאכסנו בביקור הקודם שלנו באגם. גם הוא מלון ארבעה כוכבים מומלץ מאוד עם שני יתרונות גדולים: הוא צמוד לתחנת מעבורת מרכזית, ונמצא בתוך עיירה מרכזית באזור, עם כל השירותים הנלווים (עוד על מנאג'יו בהמשך).

כתובת: Via IV Novembre, 77, 22017 Menaggio CO.

 

הסיפור שלי
מנאג'יו – המבנה הצהבהב בצד ימין של התמונה הוא המלון שבו שהינו בפעם הקודמת | צילום: נגה שנער-שויער

 

מתי כדאי להגיע?

שיאה של השלכת באירופה מתרחש, בדרך כלל, בין מחצית חודש אוקטובר לסופו ולכן זו התקופה מומלצת גם לטיולי שלכת בצפון איטליה. בנוסף, בסוף אוקטובר נכנסים אגמי צפון איטליה לתרדמת חורף וחלק מהאתרים נסגרים. הסתיו מומלץ גם מבחינת מזג האוויר – בניגוד לקיץ החם ולחורף הקר, בתקופה הזו נעים מאוד באזור הזה, וגם הקור נסבל בהחלט ובקלות.

 

הסיפור שלי
שיאה של השלכת – מאמצע – סוף אוקטובר | צילום: נגה שנער-שויער

 

מתוך אילוצי זמנים, נסענו הפעם בסוף אוקטובר – תחילת נובמבר. לשמחתי, השלכת המתינה לנו בסבלנות ופינקה אותנו במופעים מרהיבים. הטמפרטורות עמדו במשך היום על 11-14 מעלות – קריר, אבל ממש ברמה סבירה.

לצערנו, ברוב הימים היה מעונן. זה היה מעולה לטובת צילומי השלכת, אבל האגם יפה בהרבה ביום שמש בהיר וזה כמובן עניין של מזל. למרבה השמחה ביום האחרון זרחה השמש, האגם קיבל את הגוון הכחול העמוק שלו ומולנו אף התגלו פסגות אלפיניות מושלגות.

 

הסיפור שלי
ביום האחרון השמש זרחה והאגם חזר לצבעו הכחול. כן, זהו צבעו האמיתי(: | צילום: נגה שנער-שויער
מולנו התגלו פסגות אלפיניות מושלגות| צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
נוף מרהיב מהמלון שלנו ביום שמש | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

לנהוג באגם קומו, או: "רכב לפי מידה".

צריך להגיד ביושר: הנהיגה באזור אגם קומו מצריכה מיומנות קודמת. הדרכים המקיפות את האגם הן מפותלות וצרות מאוד. כמה צרות? – לא פעם מדובר בסמטה צרה בין שני בתים, שרק רכב אחד יכול לעבור בה בו זמנית. לעתים, יש במקום רמזורים המקלים את ההתמודדות הזו עבור הנהג, אך לא פעם, תפגיש אתכם הדרך עם רכבים דוהרים, שלא לומר משאיות הדוהרות ישר אליכם.

לא פעם תידרשו לחלוק את הסמטה הזו יחד עם אותה משאית, כאשר רק מילימטרים מפרידים ביניכם לבינה, וביניכם לקיר הבית הסמוך. כנהגת הטיול, השיא שלי הפעם היה מפגש כזה עם אוטובוס. חיישני הרכב צפצפו מכל הכיוונים בגלל הצמידות לאוטובוס ולקיר, אך האירוע עבר בשלום(:

 

הסיפור שלי
"חנייה לפי מידה" | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

בתוך כל הכאוס הזה, מתנהלים גם הולכי הרגל, כשהם צועדים על פס צר בשולי הדרך, צמוד ממש לכלי הרכב החולפים על פניהם. ועוד לא הזכרתי את רוכבי האופניים המשתלבים בתוך כל אלה, ואת הטוסטוסים המגיחים מאחוריכם ומכל צדדיכם…

בנוסף, תפגשו כאן ובאופן מיידי את תרבות הנהיגה האיטלקית. נהוג לחשוב, שבארץ יש לנו בעיה של תרבות נהיגה. זה נכון כמובן, רק שלעומת האיטלקים אנחנו מתורבתים כמו לורדים אנגלים.

התמרור שלפניכם יראה על 30 או 50 קמ"ש – המהירות המותרת במקום הזה. זוהי גם המהירות ההגיונית בהתאם לתנאי הדרך, ואתם תשמרו עליה, כי אתם לא רוצים לעשות תאונה וגם לא לחטוף קנס. הנהגים האיטלקים שמאחוריכם, לעומת זאת, משוחררים מכל הדאגות האלה. חוקי התנועה הם, עבורם, בבחינת המלצה בלבד. אין להם סבלנות או סובלנות לאיטיות שלכם ולא פעם יצפרו לכם. ולכן, המקום הזה נועד לנהגים מנוסים.

ועוד משהו: גם כאן הגודל קובע – רק להפך… הדרכים צרות, חנייה לא קל למצוא, ובמקומות רבים היא קטנה וצרה מאוד. תושבי האזור מסתפקים לרוב במכוניות קטנות מאוד. לא פעם צחקנו ואמרנו שהם קונים רכב "לפי מידה", כלומר: לפי גודל החנייה העומדת לרשותם… ולכן, כשאתם מזמינים לעצמכם רכב לטיול באגם קומו, זה ממש לא הזמן להתפנק בג'יפ מאסיבי.

 

הסיפור שלי
גם כאן הגודל קובע – מגרש חנייה איטלקי אופייני | צילום: נגה שנער-שויער

 

ואחרי כל ההפחדות, חשוב לי גם להרגיע. בפעם הראשונה שלי כאן, הנהיגה אכן הייתה מורטת עצבים בהתחלה, ולקח לי יומיים להבין עניין. הפעם הכל זרם לי ממש בקלות, ואפילו נהיגה מאתגרת שנגררה לתוך החושך עברה בקלות ובשלום. בקיצור: רכב אוטומטי, נהג מיומן ורגוע ואתם מסודרים.

 

*> כדאי לדעת:

* טיול לאגם קומו מאפשר גיחות קצרות ומומלצות מאוד לשווייץ הסמוכה. החל מ-1 בנובמבר, ניתן להיכנס לשווייץ רק עם צמיגי חורף. מאחר ובאיטליה מופעל החוק הזה רק מ-15 בנובמבר, הרי שאם השכרתם רכב באיטליה, בין ה-1-15 בנובמבר לא תוכלו להיכנס לשווייץ, מבחינת החוק וגם בגלל היעדר כיסוי ביטוחי. קחו זאת בחשבון בעת תכנון תאריך הטיול שלכם.

* רבים מהנוסעים לאיטליה מקבלים, לאחר שובם לארץ, דו"חות שונים בגין מהירות, חנייה במקומות אסורים וכד'. ולכן חשוב להבין מראש את חוקי התנועה והחניה. מידע רב בנושא זה מצאתי באתר הזה.

* נהיגה בכבישים מהירים – באוטוסטרדות קיים נתיב בשם Telepass המסומן בצהוב ומיועד למנויים. במעמד השכרת הרכב הוצע לנו והחלטנו לרכוש במחיר יומי הגיוני את המנוי וסופק לנו המכשיר הנדרש (כמו פסקל של כביש 6). זו הייתה החלטה מצוינת שחסכה לנו זמן והתעסקות עם תשלום בכבישי אגרה. במידה ואין לכם מנוי, ניתן לשלם במזומן ובאשראי בתחנות היציאה השונות.

 

ואפשר גם לשוט במעבורת.

המעבורות וכלי השיט הם חלק בלתי נפרד מחיי האגם, עבור המקומיים והתיירים כאחד.

 

הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער, 2017
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער, 2017

 

תחנות של חברת המעבורות האיטלקית Tirrenia di Navigazione נמצאות בעיירות רבות. דרך התעבורה הזו מומלצת מאוד במעבר בין צדו המערבי של האגם (שבו התאכסנו) לצדו המזרחי. היא מהירה יותר וחוסכת נהיגה ממושכת, והשיט הוא חוויה נחמדה מאוד, בפרט במזג אוויר נעים.

במהלך העונה המעבורות יוצאות ובאות בתכיפות רבה, מבוקר ועד ערב, וניתן להפליג בהן לעיירות שונות, לעבור ביניהן ולשוב אל נקודת המוצא שלכם. בפעם הקודמת ניצלנו את המעבורת לטובת שיט אל העיירה היפה Belaggio. על הביקור שלנו ניתן לקרוא כאן. הפעם, בשל מזג האוויר הסגרירי ויתרנו, אבל אין ספק שעוד נשוב.

 

הסיפור שלי
כפר הדייגים Pescallo בבלאג'יו | צילום: נגה שנער-שויער, 2017
הסיפור שלי
העיירה Varenna | צילום: נגה שנער-שויער, 2017
הסיפור שלי
בלאג'יו | צילום: נגה שנער-שויער, 2017
הסיפור שלי
וכך נראית בלאג'יו מצדו השני של האגם | צילום: נגה שנער-שויער

 

*> כדאי לדעת:

ניתן לשוט כנוסעים בלבד, או ביחד עם הרכב שלכם. מעבורות המיועדות לרכבים שטות בצד המערבי של האגם רק מתחנות Cadenabbia ו-Menaggio ומגיעות בצד המזרחי אל תחנות Belaggio  ו-Varenna. כדאי לברר מראש את לוחות הזמנים שלהן.

 

הסיפור שלי
ניתן לעלות למעבורת גם עם הרכב שלכם | צילום: נגה שנער-שויער

 

ומה כדאי לראות?

טוב, ברור שזה כבר עניין של בחירה והעדפות אישיות. נקודת המוצא שלנו הייתה העובדה שמדובר בטיול קצר יחסית, ושאנחנו בחופש. ולכן מראש בחרנו לנהל לו"ז רגוע ולא עמוס מדי, ולהישאר – רוב הזמן – באזור אגם קומו. בטיול ממושך יותר, מן הסתם היינו מתפרשים לאזורים נוספים.

מקורות המידע שלי היו מדריכי טיולים לאזור, מידע רב שהצלחתי לדוג ברשת, ניסיון מהביקור הקודם ועזרה רבה, סבלנית ונדיבה מקטי נחשון, שלה בית על האגם וידע נרחב. זה המקום להודות לה מקרב לב.

 

המלצות שלי לאזור האגם:

 

עמק ורזאסקה (Valle Verzasca)

את היום הראשון לטיול שלנו (זוכרים את עניין צמיגי החורף?), בחרנו להקדיש לגיחה לשוויץ הקרובה, תוך התמקדות באזור עמק ורזאסקה שבקנטון טיצ'ינו. למרות הדגל השוויצרי, השפה המדוברת בו היא איטלקית והאווירה חמימה ולבבית.

 

הסיפור שלי
סכר ורזאסקה העצום. מהקובייה הלבנה הקטנה שבמרכז קופצים בעונה בנג'י כל הדרך למטה | צילום: נגה שנער-שויער

 

התחנה הראשונה שלנו הייתה סכר ורזאסקה (Diga di Verzasca) האדיר – 220 מ' גובהו. עוד בדרך המתפתלת אליו, הוא מתגלה פתאום במלוא גובהו האימתני – קיר אבן עצום שהצילום ממחיש רק באופן חלקי. בימים  של שלכת, הוא נראה כמו סוג של רקע לטפטים האלה עם הנוף, שבהם עצים ושיחים בגוונים מתחלפים, והשילוב שלו ביחד עם אגם Vogorno העמוק שתחתיו הוא כבר שדרוג ענק.

 

הסיפור שלי
סכר ורזאסקה – השלכת היא כמו הטפטים האלה של נוף בצבעים מתחלפים | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
אגם Vogorno העמוק שתחת הסכר | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

ג'ימס בונד, כלומר פירס ברוסנן (או הכפיל שלו?) קפץ בשעתו מהסכר בשירות הוד מלכותה בסרט "גולדן איי". היום, בסופי השבוע של העונה (עד סוף אוקטובר) מתקיימות במקום קפיצות בנג'י מסמרות שיער ואוזן (עקב הצרחות הרמות(:). את כל זה אני יודעת מהביקור הקודם שלנו כאן, שבו זכינו לראות (ולשמוע) כמה וכמה קפיצות שכאלה.

הפעם הגענו מחוץ לעונה, הסכר חיכה לנו דומם, בלא נפש חיה ובתוספת של קור צורב. היה יפהפה אך מעט בודד. הסתכלנו קצת אל התהום שלמטה (פחות מומלץ לבעלי פחד גבהים), צעדנו מעט, צילמנו הרבה והמשכנו הלאה.

 

הסיפור שלי
העיירה לאוורטצו – בתי אבן אפורים שכמו לקוחים מתקופה אחרת | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
לאוורטצו ופונטי דיי סאלטי – טורקיז מרהיב | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

התחנה הבאה – העיירה לאוורטצו (Lavertezzo) שבתיה העתיקים בנויים אבן אפורה  ו- Ponte dei Salti – גשר אבן משגע שנבנה בימי הביניים ונחשב לגשר המצולם ביותר בשווייץ.

תחתיו זורם נהר ורזאסקה המאופיין במי טורקיז מטריפים ביופיים, כשבתוכו ומשני צדיו שזורים סלעים ענקיים, שהמים חרצו בהם דוגמאות נהדרות. המקום יפהפה ומומלץ מאוד לביקור, בעיקר בעונת השלכת, שעוד מוסיפה ליופיו הטבעי.

 

הסיפור שלי
הגשר הכי מצולם בשווייץ | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צעירי אירופה מטיילים, מצטלמים ומדווחים לסלולרי | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

*> כדאי לדעת:

בעיקרון, ניתן ומומלץ להמשיך לתחנה נוספת – הכפר סונוניו (Sonogno). אנחנו השתהינו ליד הגשר ולא הספקנו. אבל כן הספקנו לגלות משהו חדש: ממש ביציאה מהכפר בצד שמאל, זורם פלג שוצף נוסף שמגיע בסוף אל נהר ורזאסקה וגם הוא שווה לפחות הצצה.

 

הסיפור שלי
לקראת היציאה מהכפר – פלג נוסף המוביל לנהר ורזאסקה | צילום: נגה שנער-שויער

 

וילה קרלוטה (Villa Carlotta)

על אגם קומו יש ווילות רבות. מקורות המידע שלי הצביעו על דמיון מסוים ביניהן ברמת החוויה, וההמלצה הייתה לבחור וילה אחת או שתיים מתוך השפע המוצע. מכל הווילות, את הציונים הגבוהים ביותר קיבלה וילה קרלוטה שבכפר טרמצו (Tremezzo). העובדה שהפעם הוילה ממש גבלה במלון שלנו, הייתה עוד סיבה מצוינת לבקר בה.

 

הסיפור שלי
הפעם הוילה גבלה ממש במלון שלנו | צילום: נגה שנער-שויער

 

מדובר במבנה משגע ומשומר, עם גרם מדרגות מפואר המשקיף אל האגם.

 

הסיפור שלי
וילה קרלוטה – מבנה משומר מרהיב | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

את עיקר תשומת לבנו תפשו הגנים העצומים (המחולקים לתחומים ונושאים) המקיפים את הווילה, וטובלים כעת בשלכת נהדרת. ספסלים רבים מוצבים בשטח הגנים, ועליהם יכול המבקר לשבת, להקשיב לשקט ולציוץ הציפורים, ולהביט ביופי שמולו. השעות שבילינו שם היו עונג צרוף והניבו אלבום שלכת נהדר.

 

הסיפור שלי
מופעי שלכת מרהיבים | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלנו
גנים ענקיים ומגוונים | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

*> כדאי לדעת:

וילה קרלוטה נסגרת למבקרים החל ב-3 בנובמבר ונפתחת שוב ב-22 במרץ. שעות הפעילות משתנות בהתאם לעונה ואפשר לברר אותן באתר הזה.

 

העיר קומו (Como)

יש עיירות יפות ממנה לארוך האגם, אבל עדיין הסמטאות שלה יפהפיות. ואם חשקה נפשכם בקצת שווקים וקניות והתחככות בהרבה איטלקים אלגנטיים – זה המקום.

מרכז העיר עמוס חנויות ידועות, בצד פנינים כמו חנות השוקולד של Vanini, שבה תראו בחלון הראווה גיליונות שוקולד ענקיים בגודל של דף 4A, אותם ישברו עבורכם כדי שתוכלו לקחת הביתה, דוכני פירות וירקות והמון ספרים משומשים, חנות הכלבו Coin וחנות Flying Tiger Copenhagen, גן עדן לחובבי פיצ'יפקעס ומוצרי נייר בעיצוב סקנדינבי, במחירים נוחים מאוד.

תמונות מהביקור שלנו בעיר ב-2017 אפשר לראות כאן.

 

מנאג'יו (Menaggio)

עיירה מרכזית וגדולה יחסית בצד המערבי של האגם. בביקורנו הקודם התאכסנו בה, כאמור, ולכן הפעם כבר ידענו היכן נמצאים בית המרקחת, הסופרמרקט ותחנת הדלק, שבהם הצטיידנו בשעת הצורך.

 

הסיפור שלי
המדרחוב היפה של מנאג'יו | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

במרכז העיירה יש מסעדות, בתי קפה, חנויות חביבות מאוד וגם טיילת נהדרת על האגם.

 

הסיפור שלי
מנאג'יו – הטיילת על האגם משגעת | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
מנאג'יו – מראה כללי מהטיילת | צילום: נגה שנער-שויער

 

באופן אישי אני מחבבת מאוד את חנות Benetton הסמוכה למרכז העיירה. הצלחתי למצוא בה פריטים משגעים לילדים שלי והשירות שם תמיד לבבי מאוד ויעיל.

כתובת: Via Mylius, 20, 22017 Menaggio CO.

אם אתן בעניין של צעיפים איכותיים ורדידי משי וקשמיר במחירים מגוונים, לכו לחנות La Bottega Di Camilla – הנאה מובטחת והמוכרת מאוד נעימה.

כתובת: Via Calvi 11, Menaggio, Lago di Como.

ואם בא לכם לאכול משהו, לכו ל-Pozzo Menaggio, מסעדה ביתית נעימה בתוך המדרחוב של מנאג'יו, בסמוך לטיילת.

כתובת: Piazza Giuseppe Garibaldi, 1, 22017 Menaggio CO.

או ל-Pizzeria Lugano שמעל לאותו המדרחוב.

כתובת: Via Como, 26, 22017 Menaggio CO.

 

אגם לוגאנו (Lugano)

על אגם לוגאנו, ממש בסמוך לגבול שבין איטליה לשוויץ, שוכנת העיירה הנאה פורלצה (Porlezza), שהוכיחה לנו בפעם המי-יודע-כמה שטיימינג זה הכל בחיים.

 

הסיפור שלי
אגם לוגאנו | צילום: נגה שנער-שויער

 

הגענו אל הטיילת שעל האגם בצהרי שישי מנומנמים ומעוננים. אך ממש כמה דקות קודם לכן, זרקו בעלי המסעדה הסמוכה המון חתיכות לחם אל המים האפורים כפלדה ואנחנו נחתנו, משתאים, לתוך סצנה היצ'קוקית אופיינית, כאשר עשרות שחפים לבנים התנפלו בו זמנית על הלחם ועל הברבורים והברווזים המסכנים שבמים, שרצו גם הם את חלקם בשלל.

למרות הדרמה הקולנית, המשתתפים באירוע חווים אותו, כנראה, על בסיס קבוע ולכן לא נרשמו נזקים וקורבנות בנפש. לאחר זמן מה חוסל הלחם והשקט חזר לאגם.

 

הסיפור שלי
סצנה היצ'קוקית קולנית | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
השקט שב לאגם | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
הטיילת של פורלצה | צילום: נגה שנער-שויער

 

אגם לוגאנו משגע, מוקף כולו בהרים גבוהים וירוקים, שהופכים אותו לסוג של פיורד מרשים. הוא נמצא ממש בסמוך לצפון אגם קומו ומומלץ כמובן בימי שמש, וכאתר בדרך לטיול בשוויץ.

 

הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
אגם לוגאנו הוא בעצם פיורד | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

צ'רנוביו (Cernobbio)

היום האחרון שלנו על האגם הסתיים בטיסת ערב הביתה. מחוסר רצון להשאיר את הרכב לבדו עם המזוודות (ישנם לא מעט סיפורים על פריצות לרכבים באיטליה בהקשר הזה), בחרנו לתור עוד קצת את הטיילת של מנאג'יו (סוף סוף זרחה השמש והמראה היה מרהיב).

ואז נסענו לעיירה צ'רנוביו , הסמוכה מאוד לעיר קומו, ונמצאת בדרך לשדה התעופה.

 

הסיפור שלי
צ'רנוביו בלהבות שלכת | צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

בחרנו להתמקד באזור הטיילת, ושוב זכינו למראות כובשי הלב של שלכת מרהיבה, לצד עיירה יפהפייה על האגם ובהרים שמעליו. קשה לשבוע מכל היופי הזה. זה היה סיום הולם לטיול משגע, שהשאיר לנו טעם  של עוד.

 

הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער
הסיפור שלי
צילום: נגה שנער-שויער

 

*> כדאי לדעת:

* קטי נחשון, ה-מומחית שלי לענייני האזור, ממליצה מאוד על המסעדה Il Gatto Nero הנמצאת מעל צ'רנוביו.
כתובת: Via Gattorano, 1, 22070 Vertemate Con Minoprio CO

* בשתי הנסיעות שלנו לאזור ביקרנו במרכז המסחרי Centro Commerciale Lario הנמצא סמוך לצ'רנוביו, בפרברי העיר קומו. במקום סניף של מקדונלדס, סופרמרקט ענק, כולל מזון, ביגוד, ציוד משרדי, הלבשה ועוד. אנחנו קונים שם תמיד שוקולדים שווים לילדים. המיקום נוח מאוד להצטיידות לפני הנסיעה לאגם קומו וגם בחזרה, בדרך לשדה התעופה מלפנסה.
כתובת: Via Asiago, 2, 22100 Como CO

 


 

תם ולא נשלם.

זה היה יופי של טיול, תרתי משמע. נעים, טעים ובעיקר רגוע וזורם. נשארנו לגמרי עם טעם של עוד, ובטוח שעוד נשוב.
בקרוב יירקמו תכניות לטיול השלכת הבא שלנו. אין ספר שהתמכרנו.

 

הסיפור שלי
עוד מבט אחד לפני שנגמר – שלכת בוילה קרלוטה |צילום: נגה שנער-שויער

 


 

קראתם – דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.

אולי תרצו לקרוא גם על הטיול שלנו לטירול, אוסטריה.

רוצים לקרוא את הסיפורים שלי תמיד לפני כולם? – הירשמו כאן למטה. הפוסט הבא כבר בדרך אליכם!

 

 

 

תגובות

תגובות

השארת תגובה