הסיפור שלי
חמישים גוונים של טורקיז
טיול משפחתי לאוסטריה בקיץ 2017
בשלב מסוים בטיול שלנו, שקלתי להציע לממשלת אוסטריה להיות סוקרת אגמים מטעמה, כלומר: זו שאחראית על דירוג גווני הכחול-ירוק-טורקיז המופלאים שקראו לנו מתוך המים הצלולים…
בסוף חזרתי הביתה, והדירוג היחיד הוא כנראה זה שתקבלו כאן. בעצם, תקבלו המון טורקיז אבל בלי דירוג. בסוף זה הרי עניין של טעם נכון? וקטונתי.
שנה חלמתי על הטיול הזה.
זה התחיל ביום השני של הטיול שלנו ליער השחור בשנה שעברה (2016). נהניתי כל-כך, שמיד התחלתי להתאבל על-כך שהכיף הזה תכף מסתיים. התרופה הכי טובה לדיכאון של אחרי חופשה, כידוע, היא להתחיל לתכנן מיד את החופשה הבאה, וכך עשיתי.
הפוסט הזה לא בא לתת לכם עצות על איך חוסכים כסף בנסיעה משפחתית, הוא אפילו בקושי מתיימר לתת המלצות. אבל תוך כדי הטיול שלנו (ובעקבות התמונות שהעליתי בפייסבוק), עלו הרבה שאלות ואני הבטחתי תשובות, וחוץ מזה, זו דרך נפלאה להישאר עוד קצת עם כל היופי הזה…
מה? מי? מתי? איפה?
נסענו בהרכב משפחתי גרעיני: האיש שלי ואני ושלושת המתבגרים שלנו, בת 17 ותאומים (בן ובת) בני 14 וחצי.
התאריך – (אמצע יולי) נקבע בהתאם למועד סיום בחינות הבגרות של הבכורה (סיימה י"א), ומתוך רצון להימנע מהמחיר היקר יותר ומעומס התיירים של טיול באוגוסט.
היעד – חבל זלצבורג באוסטריה – נבחר אחרי ששמענו עליו נפלאות, ובצדק. מאחר ותכננו טיול של 11 יום (מתוכם גם אחד במינכן), ולטובת קצב רגוע ונינוח, החלטנו להתמקד הפעם באזור זלצבורג בלבד ולוותר על חבל טירול.
אם כבר נוסעים – אז כמו שצריך.
אנחנו לא נוסעים המון לחו"ל, ובהרכב המשפחתי המלא נוסעים רק פעם בשנה. ודווקא משום כך, היה חשוב לי לעשות את זה כמו שצריך, כי כבר מזמן הבנתי, שהפרטים הקטנים הם אלה שיכולים להפוך חופשה למוצלחת, או להרוס אותה לגמרי.
הזמנת הטיסות, הלינה והרכב, בוצעו באמצעות סוכנת נסיעות. כן, אני יודעת שאפשר לחסוך הרבה כסף בהזמנה עצמאית. אבל זה דורש גם הרבה מחקר עצמאי, ובעיקר – העדפתי שברגע האמת ובמידה שמשהו ישתבש, תהיה לי כתובת ברורה ונגישה לפנות אליה.
כרטיסי הטיסה
הוזמנו בחברת לופטהנזה בתחילת נובמבר. בחרנו להגיע לחבל זלצבורג דרך מינכן (ולא דרך וינה) מפני שהנסיעה ממינכן קצרה יותר. וחוץ מזה, בשנה שעברה בילינו בעיר הזאת יום נחמד מאוד, ושמחנו לחזור אליה ליום נוסף גם השנה.
רכב
הוזמן מחברת יורופקאר באמצעות אופרן. לטובת מרחב אישי לכל נופש ומרווח הולם גם למטען, הוזמן רכב של 7 מקומות. ומאחר ואוסטריה היא מדינה הררית מאוד, המפגישה את הנהג (כלומר – הנהגת, כלומר – אני) באופן יומיומי גם עם דרכים צרות ומתפתלות, בחרנו ברכב עם גיר אוטומטי.
למודי ניסיון ועצות של מטיילים אחרים, רכשנו מחברת ההשכרה גם את הביטוח המקיף, הפוטר אותנו מתשלום במקרה של נזק לרכב.
מלאי הרכב האוטומטי ביורופקאר (וגם בחברות השכרה אחרות באירופה) הוא לא גדול, ולכן הוא טומן בחובו לעתים הפתעות. במקרה שלנו, שודרגנו לדגם מולטיואן של פולקסוואגן, המכיל 8 מקומות. ואני מודה שבהתחלה לא נפלתי משמחה, כי מדובר ברכב גדול מאוד, וגם אם בארץ אני לא בדיוק נוהגת בחיפושית, בכל זאת כאן זה חו"ל…
אבל קפצתי למים, ובהמשך התברר שזכינו ובגדול. זה דגם מפנק ונוח מאוד לנסיעה, שבו לכל אחד מאיתנו היה מרחב אישי נהדר, קל ונוח מאוד לתפעול ולנהיגה. אחיזת הכביש ומנגנוני הבטיחות שלו מושלמים, והקלו עלי מאוד בנסיעות הרריות או בנהיגה בגשם שוטף (גם זה קורה, לסוגיית מזג האוויר עוד נגיע בהמשך). והיה גם בונוס בדמות מנוע הדיזל שלו, שחסך לנו הוצאות על דלק. 2,000 ק"מ נהגתי על הרכב הזה, ונהניתי מכל רגע.
ואיך הגענו לנתב"ג?
עם האוטו שלנו + המלצה חמה על חניון "טסים" בכפר טרומן. הסידור הוא פשוט וכל-כך נוח: יוצרים קשר עם חניון "טסים" (חפשו אותם בגוגל בשם הזה), ומיידעים אותם על שעת מסירת הרכב בשדה התעופה, בהתאם לטיסה שלכם. בשעה הנקובה ימתין לכם נציג של "טסים", יקבל מכם את הרכב וירשום את מספר הטיסה שלכם בחזרה לארץ. כשתגיעו בחזרה, ימתין לכם הרכב מול דלת היציאה מהטרמינל, ומספר ימים לאחר מכן ייצרו עמכם קשר כדי להסדיר את עניין התשלום. העלות כמעט זהה לזו של החנייה לטווח ארוך בשדה, בתוספת 100 ש"ח לטובת מסירת/החזרת האוטו אליכם. עובד כמו שעון ושווה כל שקל.
ביטוח
עשינו עצמאית דרך חברת פספורטכארד. איסוף הכרטיס בשדה התעופה התבצע במהירות ואופן יעיל. לשמחתי (טפו טפו…), לא נזקקנו להפעלת הביטוח בטיול הזה.
כרטיס זלצבורגלנד
מומלץ בחום. במרבית האתרים שבהם ביקרנו, נכנסנו עם הכרטיס וללא תשלום נוסף. את הכרטיס רכשנו דרך חברת "טופ טור" בחדרה (כולל איסוף עצמי), וקיבלנו גם קישור לחוברת האתרים בעברית.
המדבקה
נסיעה בכבישים המהירים באוסטריה, מחייבת את הנוסעים המגיעים מהארצות השכנות ברכישת מדבקה מיוחדת (בשם Vignette), המודבקת על צדה השמאלי של שמשת הרכב. את המדבקה ניתן לרכוש בתחנות הדלק שלאורך האוטוסטרדה ממינכן לזלצבורג. לשמחתנו, בתחנת הדלק הראשונה שאליה נכנסנו (בחרנו באחת הנמצאת במתחם גדול עם שירותים נוספים), מצאנו את המדבקה, ובא לציון הגואל. לא, אין לי נ"צ מדויק לתת לכם (הייתי אפופה ועייפה מדי), אבל אל דאגה, ניתן למצוא אותה בקלות.
לינה
כדי להימנע מאריזה ופריקה מיותרות, וכדי לתת לנוער תחושה של רוגע וקביעות, הוחלט על לינה של תשעה לילות בדירה אחת בחבל זלצבורג + לילה אחד במלון במינכן, לקראת החזרה הביתה.
מניסיון קודם למדנו, שעבור הילדים הארוחות המשותפות בדירה משלנו הן חלק משמעותי בזכרונות הטובים שלהם מהחופשה, ושמרחב אישי מספיק הוא מפתח לרוגע ושקט בשעות הפנאי. לכן ביקשנו להזמין דירה שבה מטבח מצויד קומפלט לבישול והכנת ארוחות, שני חדרי שינה, ומיטה נוספת בסלון, שני חדרי שירותים ושתי מקלחות. הפרט האחרון הקטן הזה, מסתבר, שווה הרבה שלוות נפש.
באמצעות סוכנת הנסיעות, הוצעה לנו דירה במלון דירות בעיירה אלטנמרקט (Altenmarkt), הנמצאת באזור המומלץ לטיולי כוכב בחבל זלצבורג. קיבלנו דירה גדולה מאוד ומרווחת (כולל נוף נאה מהחלונות), מתוחזקת היטב, ובמרחק הליכה קצרצר לשני סופרמרקטים לטובת הצטיידות בלחם טרי לבוקר ובקניות לאורך השבוע. בסמוך מאוד היו גם בית מרקחת (הבכורה הגיעה מצוננת מאוד), תחנת דלק וכמה בתי קפה.
מיקום הדירה היה נוח מאוד ליציאה למסלול היומי שלנו. הנסיעה ארכה, לכל היותר, כשעה ורבע. הפתעה קצת פחות נעימה ציפתה לנו, כשהבנו, שהדירה שלנו ממוקמת ממש מעל למסעדה, כולל מוזיקה וריחות מסוימים של בישול. כמובן, לא יכולנו לדעת פרט כזה מראש, וכשהגענו, זו הייתה הדירה הפנויה היחידה במלון. לבקשתנו, הנמיכו את עוצמת המוזיקה. השהות שלנו במקום עדיין הייתה נעימה, ובכל זאת, נשארנו בתחושה שעל דבר כזה ראוי היה לעדכן מראש.
עבור הלינה במינכן נבחר מלון נובוטל בשדה התעופה (Novotel München Airport). מאחר והזמנו את החדרים כשמונה חודשים לפני הנסיעה, נהנינו ממחיר נוח בהרבה מאשר בהזמנה מעכשיו לעכשיו.
זה מלון נהדר. מודרני ומעוצב, נוח ונעים ועם שירות נפלא, ארוחת בוקר טובה וגם מסעדה הפועלת בשעות הערב, שחסכה לנו נסיעה נוספת בסופה של נהיגה מאתגרת בגשם שוטף. המלון נמצא בתוך מתחם שדה התעופה הענק של מינכן. כחובבת מטוסים מושבעת, נהניתי עד מאוד גם מההמראות התכופות מול חלון חדרנו.
היום הראשון הוא יום מעבר.
יצאנו מנתב"ג בטיסת בוקר, שהצריכה השכמה באמצע הלילה. לאחר הנחיתה ואיסוף המזוודות שלנו, ציפתה לנו עוד המתנה ארוכה בדלפקי חברת השכרת הרכב. עניין נפוץ, כך אני למדה, בחודשים יולי-אוגוסט.
למרבה הברכה, דלפקי חברות השכרת הרכב בשדה התעופה במינכן ממוקמים בתוך מעין קניון קטן, שבו סופרמרקט גדול, סניף של מקדונלד'ס ודוכן למכירת קפה ומאפה. בזכות זאת קל מאוד ונוח להצטייד בבקבוקי מים ובמזון ראשוני לטובת הנסיעה.
לאחר איסוף הרכב והעמסתו, ורכישת המדבקה הנ"ל, יצאנו לדרכנו. הנסיעה ארכה כשעתיים וחצי-שלוש, ובתוכה כבר נכנסנו גם לשעות העומס בכבישים.
לאלטנמרקט הגענו לפנות ערב, מצוידים בכתובת של סופרמרקט וברשימת קניות שהוכנה מראש (חשוב!). את הקנייה הראשונה עשינו במרכז העיירה ברשת Billa. בהמשך קנינו הרבה גם ברשתות Spar ו-Lidl. שלושתן טובות ומומלצות. חשוב לדעת: לפי ניסיוננו, לפחות, הדירות בגרמניה ובאוסטריה מושכרות ללא חומרי ניקוי, נוזל לשטיפת כלים, טבליות למדיח וכד'. את כל אלה יש לרכוש עצמאית.
כשהגענו לדירה שלנו, נדרשנו למטלת ארוחת הערב הראשונה שלנו במקום. ואמנם היינו מאורגנים מאוד, אבל גם עייפים מאוד ונוחים לרגוז. בדיעבד, הייתי מנצלת את המסעדה שתחת הדירה שלנו לצורך ארוחת הערב ביום הזה.
לתחושתי, חשוב להבין שהיום הראשון בטיול כזה הוא למעשה יום מעבר והתארגנות, וכך גם צריך להתייחס אליו, מבחינת הציפיות. זה לא תמיד יום מאוד מהנה, אבל אם מתארגנים אליו נכון, אפשר להקל אותו על המשתתפים ואת הטיול ממש – להתחיל למחרת.
יצאנו לחופש.
ולכן, מראש ידענו שלא באנו "להספיק" ולסמן "וי" על כל האתרים.
יצאנו לחופשה הזו לאחר שנה קשה מאוד, שבה התמודדנו (ועדיין מתמודדים) עם פריצת דיסק של בתנו הבכורה. היו בשנה הזו נקודות שפל רבות ועמוקות מאוד, שבהן לא היינו בטוחים בכלל שנוכל לנסוע. לשמחנו, מצבה השתפר מאוד במהלך הזמן הזה. ועדיין ידענו שיש לנו כאן מגבלה שצריך להתחשב בה.
ולכן, הלכתי קודם כל אל המומחית. את המסלול הבסיסי לטיול שלנו, תכננתי בעזרתה של שלומית יפת ביאליק, מחברת ספרי "המשפחה המטיילת". שלומית נותנת ייעוץ אישי לטיולים לפי הזמנה, וכן ייעוץ קבוצתי.
בתכנון הטיול שלנו התייחסנו קודם כל למגבלה של הבכורה, המנועה ממסלולי הליכה המיועדים למיטיבי לכת, מגלשות הרים ואתרי אקסטרים למיניהם. כמו כן, לקחנו בחשבון את פחד הגבהים המשמעותי של חלק מן המשתתפים, שהוריד מהפרק אתרים מסוימים.
בנוסף, קראתי המון על אזור הטיול שלנו ברשת, ובקבוצות בפייסבוק. בהקשר זה אני ממליצה מאוד על הקבוצות אוסטריה למטיילים ו-טיולים בראש טוב שהמידע הרב המפורסם בהן סייע לי מאוד.
אחד הקריטריונים לטיול מוצלח, מבחינתי, הוא התמצאות קלה ופשוטה, בלי להתברבר בדרך. אוסטריה לגמרי עונה על העניין הזה. הניווט התבצע באמצעות ווייז, ועבר בקלות. את נקודות ההגעה לווייז לקחנו מספר "המשפחה המטיילת" או מגוגל.
זה אִפְשר לנו לתכנן את המסלול מיום ליום, ללא צורך בתוכנית קשיחה מראש. כך יכולנו גם לאפשר לנוער לישון בכיף, ללא השכמות בוקר. הערנו אותם בשעות מפנקות, ויצאנו לדרך בנחת.
בדרך-כלל, אני אדם שצריך לדעת מה עומד לקרות, ואוהבת דברים מתוכננים. אבל כאן היה לי ממש כיף לשחרר קצת, ולהחליט בכל בוקר לאן ניסע היום. עם הזמן, למדנו להבין מה נמצא איפה ובקרבת מה, ויכולנו לתכנן את הימים שלנו בצורה הגיונית.
חם, קר – קר, חם.
אוסטריה היא מדינה ירוקה להפליא, ולא בכדי. כמויות המשקעים כאן הן אדירות ותכופות. ודווקא החודשים יוני-יולי-אוגוסט הם גשומים במיוחד. אז מה עושים? לומדים לחיות עם זה…
במקרים רבים, הגשם נמשך פרק זמן מסוים ואז מפסיק והשמש חוזרת. אם יש מזל, הגשם הוא בכלל בשעות הלילה ובבוקר קמים לאוויר נקי וצלול. תשתית הכבישים היא כזו, שמאפשרת נסיעה גם בגשם. בחלק ניכר מן המקומות ניתן גם להמשיך ולסייר, בהנחה שלא מדובר במטר סוחף.
חשוב לדעת, שישנם אתרים, כמו מעבר ההרים גרוסגלוקנר, מאגרי קפרון, הר הרוחות, קיצשטיינהורן ועוד, שהביקור בהם מומלץ בעיקר או רק במזג אוויר בהיר. ולכן, נדרשת כאן גמישות מחשבתית, ולעתים בניית ימי הטיול בהתאם למזג האוויר.
אז קר או חם? – אז זהו, שגם וגם, וגם תלוי עד כמה אתם סובלים מקור. בשבוע הראשון שלנו, היה חם למדי, בסביבות ה-30 מעלות במשך היום וקצת יותר קריר בלילה. השבוע השני, לעומת זאת, היה חורפי בהרבה, עם גשמים רבים וטמפרטורה ממוצעת של 13-16 מעלות במשך היום.
כך שמבחינת הביגוד, צריך לקחת קצת מהכל. לא השתמשנו במעילים עבים ממש, אלא מעילי רוח/גשם דקים + סווטשירט כשהיה ממש קריר. מסיפורי מטיילים אני למדה, שביקור במערות הקרח/בפסגות המושלגות מצריך ביגוד חם ממש.
לטייל עם מתבגרים.
פוסטים רבים כבר נכתבו על טיולים עם מתבגרים, ובהם הועלו נקודות חשובות רבות. ולכן אתייחס כאן רק לנקודות העיקריות:
מרחב אישי/נפשי
מתבגרים זקוקים למרחב אישי. זה נכון לרכב שבו אנחנו נוסעים, לדירה/מלון שבהם אנחנו מתאכסנים ולזמן פרטי משלהם, במהלך או בסוף היום. ככל שניתן לאפשר להם את כל אלה, ככה יותר טוב לכולם. לטובת הנ"ל, רכשנו עבורם מראש גם חבילות גלישה, שסייעו מאוד לשלום בית בשעות הפנאי.
הצבא צועד על קיבתו, וילדים/מתבגרים רעבים זה לא כיף…
אנחנו לא ממש משפחה של מזון גורמה, ודאי לא הנוער. ארוחות הבוקר נאכלו בצורה מסודרת בדירה שלנו (כולל חביתות מפנקות לפי הזמנה).
לדרך לקחנו איתנו תמיד צידנית עם קרחום (שהבאנו אתנו מהארץ – אל תבנו על למצוא אחד כזה בסופר המקומי) ובה שלל נשנושים וגם שוקולדים משובחים.
לקראת הצהרים (ובלי להתמהמה, ידענו שאחרת תהיה לנו להקת זאבים רעבים באוטו…) התארגנו על מציאת סניף מקדולנד'ס/סופרמרקט/מסעדה סמוכים. זה עבד מצוין – הנוער שבע והשקט נשמר.
ארוחות ערב אכלנו בדירה שלנו. מהארץ הבאנו שקדי מרק, ובישלנו מרק ירקות חם שנתן לנו קצת תחושה של אוכל מבושל בסוף היום (בגרמניה ואוסטריה ניתן לקנות ערכת ירקות למרק ופשוט לזרוק אותם למים עם קצת תבלינים). לזה הוספנו בכל יום סלט ומנה עיקרית משתנה. לא גורמה, אבל אחלה פינוק ובהתאם להעדפות בני הבית. הזמן שבו ישבנו בשקט לאחר הארוחה ושתינו ביחד קפה/תה, היה מענג במיוחד.
משהו לכל אחד
אז בסדר, אחותו הגדולה עם פריצת דיסק ויש בו המון אמפטיה אליה. אבל מה יעשה, למשל, נער שהוא אתלט מלידה וזקוק לפעילות גופנית יומיומית כדי להוציא מרץ במקום להוציא את כולנו מדעתנו?
אז אפשרנו לו. ובעוד אני נחה עם הבנות ובוהה בנוף המהפנט, או פוקדת חנויות כאלה ואחרות, "תפרו" הוא ואביו (חובב הטיולים בטבע ואתלט בעצמו) כל אגם ומפל שנקרו בדרכנו.
ואם חזרנו מוקדם, עוד הוסיפו שניהם מסלול למיטיבי לכת באזור העיירה שלנו (יש המון מסלולים כאלה באוסטריה, ממש בקרבת הצימרים ודירות האירוח, כולל, תמיד, גם נחל תכלכל לקינוח).
לכאורה נפלתי פה קצת לקלישאות מגדריות – למעשה פשוט ענינו על צרכים חיוניים שהביאו את כולנו ליהנות בלי קיטורים.
פלייליסט
לקראת הנסיעה שלנו הכינה בתנו הצעירה דיסק-און-קי עם פלייליסט עשיר (כ-130 שירים) לפי בחירת כל בני הבית. זו הייתה, כך מתברר, אחת היוזמות החשובות ביותר בטיול שלנו. שלושת הילדים שלנו כל-כך נהנו מהמוזיקה, שהצהירו, קבל עם ופולקסוואגן, שמבחינתם זה מצוין להגיע, אבל אין שום בעיה גם להמשיך ולנסוע לנצח. בזכות הפלייליסט נמנעה כליל שאלת: "מתי מגיעים?", והנסיעות עברו בשקט ובשלווה.
אפקט הפחד
אני פחדנית. הנה אמרתי את זה. אני פוחדת מטיסות, פוחדת מגבהים, מרכבלים ומעוד כמה דברים שנשאיר להזדמנויות אחרות… ואוסטריה היא ארץ של גבהים ושל רכבלים. ואני החלטתי לטייל בה, והחלטתי לא לתת לפחד לנהל אותי.
אז פגשתי את עצמי באמצע הדרך. על רכבל פתוח, למשל, היה לי ברור שאני לא עולה. אבל כן התעקשתי עם עצמי על דרך גרוסגלוקנר (Grossglockner) שכללה כמה שעות של נהיגה מאתגרת מאוד אבל גם מתגמלת במיוחד, בפיתולים הרריים על סף תהום. לא ויתרתי על הסכרים של קפרון (Kaprun) כולל הפוניקולר הפתוח על צלע ההר, וגם המדרגות הגבוהות והרטובות מאוד בנקיק זיגמונד-טון (Sigmund-Thun Klamm) לא שברו אותי.
וטוב שלא ויתרתי, כי זכיתי במראות עוצרי נשימה. ותכל'ס, בדרך כלל המציאות הייתה מפחידה הרבה פחות מהחשש המקדים… לקח חשוב גם לנסיעות הבאות.
שופינג – פחות…
זה לא שאין איפה לעשות שופינג באזור זלצבורג – יש בהחלט. רק שאוסטריה כל-כך יפה, איתני הטבע שבה מרשימים כל-כך ומלאי עוצמה, שאיכשהו מדד החשק שלנו לקניות ירד פלאים…
ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר… אז מדי פעם, דגמנו את חנויות המזכרות האהובות מאוד על הנוער. שלל בגדי החורף החמים, גרבי הצמר והכפפות המצויים בהן היו סוג של אנטי קליימקס עבורנו, השבים אל כור המצרף הישראלי, אבל אוסף הבתים המיניאטוריים שלי התחדש קצת, והילדים רכשו מתנות עבור חבריהם.
בדרך מחבל זלצבורג למינכן, עצרנו באאוטלט שבעיירה פידינג (Piding). מדובר באאוטלט לא גדול, שהשמות הבולטים בו הם אדידס ונייקי. דגמנו בעיקר את חנות אדידס, מותג אהוב עלינו במיוחד ומקור מצוין לקניית נעלי הספורט השנתית לילדים. מאחר וירד גשם שוטף, מיצינו את הביקור במתחם די מהר, והמשכנו למינכן.
מינכן
למחרת, סיירנו במרכז העיר, כולל כיכר מריאן (Marienplatz) היפה, בית העירייה ומגדל הפעמונים. ביקרנו גם בשוק האוכל האלגנטי (Viktualienmark), שבו התפנקנו בדברי מאפה ופירות טריים.
במחלקת מכשירי הכתיבה של כלבו Kaufhof הצטיידנו הבכורה ואני במיני מוצרי נייר החביבים עלינו. מפאת קוצר הזמן והעומס על רגליה של הבכורה, הוחלט כי בביקור הבא שלנו כאן נקדיש זמן רב יותר כדי לתור חנויות ייעודיות למטרה חשובה זו.
יש לציין, כי בשנה שעברה ביקרנו גם במוזיאון BMW, ועשינו גם סיור לדוברי אנגלית ב- Allianz Arena האִצטדיון הביתי היפהפה של קבוצת באיירן מינכן המקומית – שני האתרים הללו מומלצים בחום.
ואז התחלנו להתארגן לטיסה הביתה
מלון נובוטל שבו התאכסנו נמצא ממש בתוך מתחם שדה התעופה, במרחק נוח מאוד של כחמש דקות נסיעה מאזור החזרת הרכב השכור.
מאחר וחזרנו בטיסת לילה, ביקשנו, ותמורת סכום צנוע (באמת), הותר לנו להישאר באחד משני החדרים שלנו עד השעה 17:00. כך יכולנו כולנו להתקלח, לסיים סופית את האריזה ולהתארגן בנחת לטיסה וללילה הארוך שציפו לנו.
בנוסף, ממש בסמוך למלון, ישנה תחנת דלק, שבה מילאנו את טנק הרכב לקראת החזרתו. במקום יש גם שואבי אבק לשימוש עצמי, בעזרתם שיקמנו את האוטו והחזרנו לו את המראה הנקי שהיה לו ביום שקיבלנו אותו. חוויית השאיבה והניקוי, אגב, הלהיבה מאוד את הנוער, ששיתף פעולה בשמחה.
אנשים טובים באמצע הדרך.
אני לא אכנס כאן לכל סוגיית גרמניה, אוסטריה, אירופה והשואה. לא שאין לי מה להגיד על זה. דווקא יש לי הרבה (וכנכדה לילידי גרמניה, אני גם קרובה לעניין הזה אישית), אבל זה נושא לפוסט אחר.
מה שאני כן רוצה להגיד הוא, שלאורך הטיול שלנו נתקלנו באנשים טובים ומאירי פנים. הם עזרו לי למצוא מצרכים בסופר, לקנות קרם פנים מזין בבית מרקחת עבור הבכורה (שפרצופה יבש מרוב ניגובי אף עקב צינון) ועוד.
באחד הימים, כשביקרנו בעיירה היפה הלשטט (Hallstatt), התברר לנו שגם לקדמה יש מחיר, עת החלה אחת מהדלתות ההידראוליות של האוטו שלנו להיסגר ואז להיפתח וחוזר חלילה, מבלי שהצלחנו להעביר אותה לאופציית הסגירה בלבד.
השעה כבר הייתה חמש אחה"צ, והתלבטנו מה לעשות. לבסוף הצלחנו לסגור אותה חלקית ויצאנו לדרך במטרה למצוא מוסך קרוב של וולפסוואגן ולהתפלל שעדיין יהיה פתוח.
למזלנו, נפלנו על מוסך פתוח ממש על אם הדרך שלנו. ביקשנו עזרה ונענינו בשמחה. הבחור החמוד (מאוד!) שאליו פנינו בדק את העניין, פתר בקלות את הבעיה, ובסוף גם לא הסכים לקבל תשלום.
אנשים טובים באמצע הדרך, כבר אמרנו?
לסיכום:
זה היה טיול נהדר ומהנה, בזכות היותו תפור בדיוק לפי מידותינו, וההקפדה על הפרטים הקטנים החשובים לנו.
אנחנו בסה"כ משפחה ממוצעת, אז ברור שהיו גם לא מעט רגעי "היא אמרה לי" / "הוא עשה לי". וגם שני המבוגרים שבחבורה הם רק בני אדם, אז קרה שגם אנחנו "איבדנו את זה" לזמן מה.
אבל בגדול היה אחלה. והיינו ביחד, ואין תחליף לזמן הזה, שאנחנו מבלים יחד כמשפחה, מתמודדים עם כל מיני סיטואציות שלא מזדמנות לנו בארץ ומגלים בעצמנו חוזקות ועוצמות חדשות.
הרגע שבו הצלחתי לנווט את הרכב הענק שלנו בתוך חניון צר ממדים (מאוד!) במינכן בין קיר למשאית, ויצאתי משם על המילימטר ובלי שריטה היה לגמרי רגע כזה, אחד מני רבים…
עכשיו אנחנו כבר בחזרה בשגרה. התרופה הטובה ביותר לדיכאון של אחרי החזרה, כבר אמרנו, היא תכנון הנסיעה הבאה. אז יש כבר תאריך, תודה ששאלתם, ואפילו ממש קרוב, אבל על כך בהמשך.
עד כאן על חלום אוסטריה שלנו. המלצה? – סעו לשם. זו ארץ נהדרת, יפהפייה, מלאת עוצמה וידידותית מאוד למטיילים. אנחנו בטוח עוד נשוב.
קראתם? – דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.
אולי תרצו לקרוא גם את הפוסט הסיפור שלי – האגם המוזהב
הכי כיף לקבל את כל הסיפורים לפני כולם. הירשמו כאן למטה – הסיפור הבא כבר בדרך אליכם!