כְּלֵי עֲבוֹדָה #21
"מתחת לאף"
ריאיון אורח עם נתלי תמיר
לאחרונה השקנו, גיל מרטנס ואני, מיזם חדש בשם #תמונה וסיפור בקבוצת הפייסבוק שלנו המעטֶפֶת – עצמאים יוצרים תוכן.
הרעיון הוא פשוט: בעולם של שיווק מבוסס תוכן, אנחנו נדרשים ליצור, כל הזמן, תוכן איכותי לטובת יצירת קהל קוראים אוהד ונאמן ולקוחות חדשים לעסק שלנו.
ותוכן איכותי = תוכן סיפורי (סטוריטלינג) המלווה בויז'ואל, כלומר: בתמונות וסרטונים. אחרת פשוט אין סיכוי שמישהו יתעכב בכלל על התוכן שלנו.
כמי שמצלמת ויוצרת בעצמה את התוכן הויזואלי שלה, אני יודעת כי תמונות וסיפורים קשורים זה לזה בקשר חזק וברור.
כשהחלטנו על הפרויקט הזה, עמד לנגד עיני בין היתר המיזם #מתחת לאף של נתלי תמיר, בעלת הבלוג מתחת לאף.
נתלי היא בלוגרית מוערכת מאוד, שהפוסטים שלה משלבים מדיומים וממדים באופן מעורר השתאות.
היא גם צלמת מחוננת ומנחת סדנאות צילום.
אבל יותר מכל, מה שכבש אותי במיזם #מתחת לאף, הוא הפשטות הגאונית שבו. כי נתלי, שרצתה להוסיף ויז'ואל איכותי לפוסטים בבלוג שלה, פשוט יצאה החוצה עם הטלפון הנייד והתחילה לצלם.
הסמרטפון שלה לא היה מדגם משוכלל במיוחד, אבל היו לה עין בוחנת ולב פתוח, שבעזרתם צילמה תמונות מהפנטות וסחפה אחריה עוד המון אנשים שרצו להבין איך הקסם הזה מתרחש.
ומה שיפה בכל העניין הזה, הוא שכל אחד יכול!
אם רק נתבונן, כל אחד מאיתנו יכול להפוך לצלם נהדר, היוצר תוכן ויזואלי איכותי ומקורי משלו.
ולכן, ביקשתי מנתלי להתארח לריאיון בסדרת כְּלֵי עֲבוֹדָה, בבלוג שלי, כדי לספר עוד על מיזם #מתחת לאף ולתת לנו את הטיפים שלה לצילום תוכן בסמרטפון.
ולשמחת כולנו היא נעתרה לבקשתי, וצירפה גם המון תמונות נהדרות להמחשה.
אתם מוזמנים.
ספרי לנו קצת על עצמך.
עד גיל 40 גרתי במשבצת רחבה וירוקה בעמק יזרעאל.
בניגוד לזרם, החלטנו אני ונועם, אישי היקר, ושלושת ילדינו: בר (בת 14.5), איתי (בן 12.5), ודולב (בן 3), לעבור מן הכפר אל העיר הגדולה תל אביב.
בבסיס, אני בעלת תואר BA בתקשורת חזותית, ממנו יש הרבה הסתעפויות וריבוי עבודות ותפקידים וכישורים שונים שהתפתחו עם השנים.
בעבר הייתי בעלת סטודיו למיתוג 'יוניק', וראש מסלול לתקשורת חזותית ומרצה בתחום העיצוב הגרפי במכללת "קווים" בפריסה ארצית.
כשעברנו לעיר הגדולה הייתי בסיום חופשת לידה, והתחלתי לעבוד כמעצבת אינטרקטיב ומנהלת מעבדת סקרנות ורובוטיקה באוניברסיטת תל אביב.
במקביל גיליתי את עצמי דרך עדשת הנייד ובבלוג האישי שפתחתי מתחת לאף.
כיום: בלוגרית. סקרנית. יוצרת. ומנחת סדנאות בארץ ובחו"ל לצילום בנייד מתחת לאף.
איך נולד המיזם מתחת לאף? כיצד הפך לעסק ואילו מיזמים נוספים התפתחו כתוצאה ממנו?
כמה חודשים לאחר שהעליתי את הבלוג שלי לאוויר, החלטתי לאתגר את עצמי מדי יום, ולהעלות לפחות פעם ביום תמונה שצילמתי במהלך היום, ללא בימוי ותכנון, מה שיביא ה"כאן ועכשיו" – בדרך לעבודה, בריצת בוקר בים, או בגינה עם הזאטוט.
המיזם התחיל לתפוס בעקבות כך שהתחלתי לאתגר גם קולגות וחברים להעלות צילום שצולם ולתייג #מתחת_לאף והתרחב לכל הכיוונים.
לאחר כמה חודשים התגשם עבורי עוד חלום, וטסתי ביחד עם רות רונן (שהיא חברה טובה ויזמית של טיולי תוכן ונשים בארץ ובחו"ל) ועוד עשר נשים לרומניה כמנחה לסדנת צילום בנייד. הסדנה התפרשה על כמה ימים, ולימדתי אותן למצוא את הנקודות מבט הייחודית של כל אחת ואחת דרך עדשת הנייד.
במהלך השהות ברומניה התחילו לפנות אליי נשים בפרטי, וביקשו שאלמד גם אותן לצלם בנייד. בלי תכנון ומטרות, הן הגשימו עבורי מציאות של פתיחת סדנאות "מתחת לאף" בארץ, בחוף ים או כל מקום אחר בטבע/ שווקים ועוד.
מהר מאוד הסדנה התרחבה מ2-3 נשים, לקבוצות גדולות יותר. ומסדנאות בסיס בודדות, למפגשי המשך של "מחוננות על", שנגעו בכל פעם בנושא אחר להעמקת נקודת המבט והבעת המסר החזותי.
המיזם הבא, שמתבשל אצלי כבר הרבה זמן, הוא הפקת תערוכה בשם "מתחת לאף" עם משתתפות הסדנאות, הנקראות אצלי "מחוננות על".
מהם מקורות ההשראה שלך? איפה את מוצאת נושאים חדשים לצילום?
ההשראה שלי היא הכי ספונטנית שיש: כשאני מתחילה להרגיש שיש משהו שמעלה לי את הדופק/ עוצר/ לא מובן/ זה יכול להיות אפילו ברמה של מרווח אור, עלה מתעופף ברוח, שלולית קטנה ועוד… אני עוצרת, מתבוננת, ומתעדת אותו.
סדר היום שלי די קבוע. בד"כ מתחילה בריצת בוקר בים / טיילת או בפארק, לאחר מכן רוכבת עם האופניים לעבודה במעבדת הסקרנות, חזרה לילדים, גינות, וחוזר חלילה.
יחד עם זאת, למרות שהמסלול נראה קבוע, תוך כדי תנועה אני כל הזמן בהתבוננות, וכמעט כל דבר יכול לרגש אותי ולספק לי השראה, זה יכול להיות מילה, הרצאה, פוסדקסט, בדיוק כמו שמשהו בהתבוננות עוצר אותי, אז כך גם עם הקשבה, אני מיד רושמת לי ברשימות הנייד, דברים שמעניינים אותי.
לאחר מכן אני חוזרת לרשימות ולתמונות, ומעמיקה בהם, חוקרת מכל הזוויות האפשריות.
לא פעם אישי היקר או הילדים שואלים אותי: "מה יש לך לצלם בפעם המאה אלף בים?!" ואני מחייכת וממשיכה בשלי.
כל שנייה משהו נראה שונה ואחרת, האור, המרקם, המזג אוויר, מצב רוחי, ומה שתופס אותי בפריים עצמו ומרתק אותי לעדשת הנייד והדמיון.
למשל, השונית "שלנו" בחוף הים – יש לי מהשונית הזאת אלפי תמונות, בכל הזוויות ושעות היום, משנייה לשנייה היא נראית שונה.
מהו היחס בין תמונות למילים בתוכן שאת יוצרת?
ההתייחסות שלי משתנה בין המדיומים השונים.
בבלוג אני מתחילה הפוך – בד"כ כותבת קודם (גם אם זה בהשראת משהו שצילמתי) ואז ניגשת לעבודת הצילום, שהיא יותר ממוקדת בתוכן שכתבתי.
אינסטגרם או פייסבוק – ביומיום, כשאני מעלה תמונות שמאתגרות את נקודת המבט שלי, אין לאף אחד סבלנות לקרוא בפלטפורמות האלו, ולכן היחס שלי מתהפך, והדגש הוא על העלאת סדרה של צילומים, עם ציטוט שמתקשר לי לתמונה שצילמתי, עם כמה מילים ללא הרחבה.
למשל:
"רחוק רחוק בראש ההר
הנשר הגדול שוכן לו
עמוק עמוק בלב ההר
הדוב הענקי ישן לו
***
לכל חיה מקום מסתור
מרוחות מאש מהאדם
ורק אני איני מוצאת
מחבוא ושקט לעולם
~
חוה אלברשטיין
מהם הטיפים שלך ליצירת תוכן ויזואלי מקורי ואיכותי בקלות ובהנאה?
+ להיות קשובים
להיות קשובים למה שמרתק אותנו, גם אם באותו רגע זה נראה הכי שולי ולא מעניין, לעצור, לחקור ולצלם בלי לחשוב מה יצא לי מזה.
+ היפוך נקודת המבט
= להפוך את הנייד ולצלם כשהעדשה שלו יחסית קרובה לאובייקטים.
כל מה שנראה על פני השטח משתנה והופך להיות כמו ממבט הנמלה.
+ ניסוי וטעייה
אין דבר כזה שאין דבר כזה: הנייד מאפשר לנו לנסות ולטעות, לגלות ולחוות בכל רגע נתון, גם אם יגידו לכם שאסור לצלם ככה וככה, תמיד תנסו – בכל הזוויות האפשרויות, מול השמש, בחושך בלי פלש, על הרצפה ומהאוויר, מכל הצדדים ואפילו על עיוור.
+ לחפש מקור מים
אפילו שלולית הכי קטנה שיש יכולה לעשות את כל ההבדל, השתקפויות יוצרות עומק ותעתוע, הן מאלצות את הצופה לחשוב פעמיים, ולהתעמק בצילום. לאחר הצילום גם אפשר לשחק עם היפוך הצילום עצמו ב90-180 מעלות, בעריכה של הנייד, ותגלו שוב תוצאה שונה לגמרי.
+ חשיבה יוצרת
ממציאות לדמיון ונהפוכו, להתחיל מסיפור/ חוויה/ תחושה, לזקק אותו למילה, ורק עם המילה להמשיך לצילום נרחב של סדרה שלמה,
להבעת משהו קונספטואלי בעל ערך, ליצור אינטרקציה עם הצופה – ללא האכלה בכפית, מקום שמושאר לפרשנות והפלגה בדמיון של הצופה וגם של היוצר.
תודה לנתלי על פוסט סופר חשוב ורלוונטי.
מבחינתי, המסר החשוב ביותר כאן, הוא שלכל אחד מאיתנו היכולת ליצור בקלות ובהנאה תוכן מצוין המלווה בתמונות מקוריות שלנו.
מעבר לעניין שניצור ולרלוונטיות לתוכן שלנו (שלעולם לא נשיג אותה באותה רמת דיוק ע"י שימוש במאגרי תמונות), נוכל להוכיח את היכולות המגוונות שלנו כיוצרי תוכן.
בעולם של שיווק מבוסס תוכן – זהו הישג לא מבוטל.
אז קדימה – התחילו לצלם!! ממתינה בשמחה לראות את התוצאות.
קראתם? – דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.
כל הפרטים על יום העיון "מעטֶפֶת התוֹכן" שבו תלמדי ליצור, בקלות ולאורך זמן תוכן איכותי כתוב וויזואלי – כאן.
אולי תרצו לקרוא גם את כְּלֵי עֲבוֹדָה #16 – מהיכן באים הסיפורים?
הכי כיף לקבל את כל הכלים תמיד לפני כולם. הירשמו כאן למטה – הכלים הבאים כבר בדרך אליכם!
כשלמדתי בקמרה אובסקורה ממש מזמן… אחד המורים שלי הדגיש שוב ושוב שמה שקובע את איכות התמונה הוא לא המצלמה אלא הצלם ואני מסכימה לגמרי. זה לא משנה אם זו מצלמה מקצועית או סמארטפון. אם מי שמצלם/ת יודע מה הוא עושה, מגמיש את המחשבה שלו ומבין שלכל דבר אלף זוויות התבוננות. אם יש לו/ה חוש קומפוזיציה ויכולת ללחוץ ברגע המכריע, אזי התמונה מנצחת.
חושבת שכדי להגיע לתוצרים שיכולים להרים את הבלוג, יש דרך לעבור. צריך ללמוד להתבונן בראש ובראשונה, להבין שכדי להוציא צילום טוב צריך להתבונן אחרת. צריך לגייס נקודת מבט אישית ולהצליח להעביר איזשהו רגש בתמונה שתיגע במתבונן בה. אלה דברים שאני שמה עליהם דגש כשאני מלמדת צילום, עוד הרבה לפני הטכניקה….
לנתלי יש "מתנת אל" היא מוכשרת ואכן כמו שמישהי ציינה פה לפני, היא גם מתפתחת וגדלה כל הזמן. ונוגה, אין על הכתיבה שלך. מנסיון🤗
תמיד כיף לקרוא ולראות צילומים טובים.
נגה ונתלי
נתלי ונגה
נתתן פה פינג פונג מעניין של סיפור חיים, מתחת לאף
והתמונה הגדולה מרתקת ומרהיבה
תודה לשתיכן
נתלי היא מעבדת סקרנות בעצמה וגורמת לכל מי שמכור לצילומים שלה לחכות בהתרגשות וסקרנות לבא בתור.
נהדרת בכל זווית
תמיד אני אוהבת את השילוב של שתיכן ותענוג לעקוב אחריכן.
נתלי לא יודעת את זה אבל היא מאסטרית בתחומה. תחום שכול רק שלה, הבלוג שלה הוא פינה קסומה.
נתלי אהובה
כל פעם מחדש נהנית לקרוא אותך ואת גישתך לחיים שבעצם כל היופי קיים ״מתחת לאף״, התמונות שבחרת מוכרות לי אבל כל פעם מחדש גורמות לי לפעימה מחודשת.
שמחה שאני חלק מסיפור ההצלחה ובכלל משרשרת הדברים – כמו שאיינשטיין אמר ״מקריות היא הסימן של אלוהים להשאר אנונימי״
שנה נהדרת אהובה של הקשבה, סקרנות, וחידושים מתחת לאף