כְּלֵי עֲבוֹדָה #25
ריאיון אורח עם חיה גולן
מתמונות לסיפורים
בפוסט הקודם שלי, כְּלֵי עֲבוֹדָה #24 – ריאיון אורח עם אביטל אנגל אמרתי, שאם תוכן הוא המלך, הרי שהתמונות שבהן אנו מלווים אותו הן המלכות הבלתי מעורערות, שיכולות לעשות את כל ההבדל בין פוסט שומם וזנוח, לכזה שייצור לנו קהל קוראים אוהד ונאמן לאורך זמן.
כחובבת צילום נלהבת אני כבר יודעת מזמן, כי לא פעם התמונות הן שמביאות לנו את הסיפורים. כלומר: העין הבוחנת והלב הפתוח שלנו, מאפשרים לנו לזהות במרחב המקיף אותנו תמונות מרגשות ומסקרנות, ובעקבותיהן מגיעים גם סיפורים נהדרים.
חיה גולן היא מאמנת ומנחת קבוצות בשילוב פוטותרפיה. הזמנתי אותה לריאיון אורח, כדי לשמוע ממנה על הקשר שבין תמונות לסיפורים, מדוע הוא נוצר ואיך אפשר למנף אותו לתוכן נהדר.
ספרי לנו על קצת עצמך.
בנובמבר 2018 חגגתי 57 שנים.
בהתבוננות לאחור, השאלה: "מי את?" מפגישה אותי עם כל הדרכים הראשיות והדרכים הצדדיות, הצמתים וההסתעפויות שעברתי, שהביאו אותי להיות מי שאני היום.
הייתי ילדה חולמנית, עדינה, רגישה, יצירתית מאד ועם עולם דמיון מפותח.
כשבגרתי עברתי דרך חיזוק הצד הלוגי והשכלי – ב-20 שנים של עבודה כמהנדסת תוכנה – וכשהתסכול גבר על ההנאה נתתי שוב לצד הרגשי והאינטואיטיבי להוביל את דרכי.
למדתי הוראת אמנות וצילום, הוראת יוגה, אימון והנחיית קבוצות, והכל נפגש ב"נקודת מגוז" אחת – הפוטותרפיה (תחום המשלב את כלי הצילום בתהליך האימוני והטיפולי).
נקודת המפנה המשמעותית, בה הבנתי לעומק את החיבור בין הצילום לבין החיים הייתה על המרפסת בביתי, במהלך 5 ימים של בידוד (טיפול רדיואקטיבי שקיבלתי לטיפול בסרטן בלוטת התריס). המצלמה תיווכה ביני לבין החיים בחוץ, והתמונות הן אלה שנשארו כדי להזכיר.
היום אני מאמנת, מרצה, מנחה קבוצות ומלמדת מאמנים ומטפלים להשתמש בכלי הצילום בעבודתם.
בזכות הטלפון הסלולרי, הצילום נוכח בכל שלב ובכל תחום בחיי. צילום עבורי הוא שפה של רגש, ובזכות זה אפשר לעבוד איתו ככלי רגשי, ככלי אימוני שעוקף את התודעה ופורץ דרכים חדשות לריפוי.
ש': מדוע ואיך תמונות מביאות לנו סיפורים?
(אני קוראת את השאלה הזו ומחייכת… איך להסביר את הטריוויאלי? – זה מחייב אותי לרדת לשורש המנגנון הזה).
המנגנון שדרכו תמונה הופכת לסיפור, מוטבע בנו באופן ביולוגי: כתינוקות אנחנו חווים כל דבר בפעם הראשונה, מחפשים מידע קודם על משמעות הדבר אותו אנחנו רואים, שומעים או מרגישים.
באמצעות החוויה שאנחנו חווים נוצר איזשהו סיפור פנימי, נוצרת תבנית חדשה במוח.
בפעם הבאה שניתקל במשהו שיזכיר לנו את אותה חוויה – התחושות הראשוניות יצופו ותהיה התחזקות של הקשרים שיצרו את התבנית הזאת.
כיוון שאנחנו יצורים ויזואליים מאד, ומעל ל-80% מהמידע החושי אנחנו קולטים דרך העיניים, צילומים הם בדיוק שער הכניסה לתוך החוויות שמאוחסנות במוחנו באופן מודע ובמיוחד באופן לא מודע.
כבוגרים כבר יש לנו מאגר מידע חווייתי עצום של תבניות – כל תמונה שנראה (במיוחד כשאנחנו מדברים על צילום, שהוא לכאורה רגע אחד, חלקיק מתוך מציאות מוכרת לנו), תציף רגשות, זכרונות, אסוציאציות, אמונות וסיפורים שקשורים בתבנית הזאת.
אז זו התשובה הארוכה. והתשובה הקצרה לשאלתך היא, שצילומים הם שער לסיפורים שטמונים בנו.
ש': היכן ניתן למצוא תמונות לטובת סיפורים שכאלה, ואיזה ציוד נדרש לנו כדי לצלם אותן?
תמונות נמצאות בכל מקום, והדרכים להשיגן מגוונות ורבות בהתאם.
הן נמצאות באלבומי התמונות שלנו ושל המשפחה, בטלפון הסלולרי, במגזינים ועיתונים, בפרסומות, באתרים אינספור – חינמיים ובתשלום, יש אפילו משחקים וקלפים מבוססי צילום שניתן להשתמש בהם.
הציוד הנדרש הוא פשוט – עיניים ולב.
העיניים – בכדי לפתח התבוננות מודעת, התבוננות עמוקה שמזהה את הרבדים השונים שקיימים בתמונה.
הלב – בכדי לתת לנו משוב מיידי על הפריים (Frame – מקטע) שבחרנו. זה החלק הכי חשוב בעיני: אם משהו תפס לנו את העין והפעיל את הלב, כלומר העלה בנו רגש כלשהו, יש פה תמונה טובה ויש פה סיפור.
תמונה לא טובה זו תמונה משעממת, גם אם היא צולמה בקומפוזיציה מושלמת, תיאורה מושלמת, וציוד הכי חדיש שיש.
מבחינה טכנית, טכנולוגית – גם פה המגוון עצום ואי אפשר לתת על זה תשובה אחת. התשובה שלי שנכונה לי (וממש לא מתאימה לכל אחד) היא – טלפון סלולרי
ש': מהם הטיפים שלך ליצירת תוכן בעקבות תמונות מצולמות?
צילום זו שפת רגש.
ולכן פעולת הצילום היא הקלטה של מה שהרגשנו באותו רגע: התפעלות, אושר, שמחה, אהבה אולי לפעמים נצלם גם בשעת כעס ותסכול.
כשנתבונן בתצלום – נחוש מחדש את אותו רגש מקורי.
אלה הטיפים של חיה ליצירת תוכן מבוסס תמונות:
+ סודות טמונים בגלריית התמונות
פתחו את גלריית התמונות בטלפון הסלולרי שלכם, ומצאו תמונה אחת ש"עושה לכם את זה", שמרעידה את הלב, מעלה חיוך על הפנים או גורמת לכם לנשום עמוק ולהרחיב את בית החזה.
תנו לה כותרת.
כעת התבוננו בה לעומק, והיזכרו בסיטואציה שבה היא צולמה:
– מי מצולם?
– מה קרה שם?
– איפה אתם בתמונה?
– מה בפוקוס ומה לא?
– מה יש ברקע?
– מה קרה רגע לפני או רגע אחרי ?
– אם הייתם עושים זום אאוט ומתרחקים קצת, מה עוד היה נכנס לתוך הפריים?
– אם הייתם עושים זום אין ומתקרבים לתוך אזור מסויים בצילום – אילו פרטים חבויים היו מתגלים?
אחרי כמה דקות של התבוננות מודעת, כתבו משפט או פסקה מתוך הסיפור שמתגלה.
זהו. נכנסתם דרך השער…
+ אתגרו את עצמכם באמצעות פעילות קבועה
המוח שלנו מטבעו אוהב תבניות, והשראה נמצאת בכל מקום.
אם אנחנו רוצים לרתום את ההשראה לזרם קבוע עבורנו, אנחנו צריכים לאמן את המוח לחפש ולמצוא השראה. אז בואו ונכניס את זה לתוך תבנית. "זה" זאת בעצם מתודת החיפוש אחר ההשראה. אנחנו מרגילים את המוח להשתמש בשיטת חיפוש מסוימת. התכנים שנמצא יהיו שונים ומגוונים.
לדוגמה: אני אתגרתי את עצמי מתחילת השנה להעלות כל יום צילום שקשור בים. אני קוראת לסדרה הזו #יש_לי_יום_יום_ים ומפרסמת את התמונות באינסטגרם ובפייסבוק במקביל.
במהלך השבועות הללו, גיליתי שהמחויבות שלקחתי על עצמי נותנת לי מוטיבציה לצאת מהבית וללכת לים.
לא תמיד זה פשוט, לא תמיד אפשרי – אבל התבנית כבר התקבעה והפכה להרגל (כך שגם כושר ובריאות הרווחתי מזה).
כשאני בים אני מנסה, בתוך המקום המוכר, למצוא משהו חדש – כי את כל התמונות המובנות מאליהן (שקיעה, גלים, מפגש החול והים וכד') כבר צילמתי בימים הראשונים. זה מחייב אותי לחפור עמוק יותר: למצוא הקשרים חדשים, נקודות מבט חדשות, סיפורים חדשים בתוך המוכר.
אפשר להחליט על אתגרים מבוססי תוכן (למשל: לצלם בצורה יצירתית את ארוחת הבוקר של הילדים, לצלם פינות עבודה או משחק, לצלם אתרים נגישים לנכים, ידידותיים לבעלי חיים וכד') ולתחום אותם בזמן לפי בחירתכם.
אפשר לבצע אתגרים מבוססי טכניקה (למשל: צילום רק בשחור לבן, שימוש בצללים, צילום מגובה המותניים בלבד, צילום בשעה קבועה ביום וכד').
והכי חשוב: פשוט להתחיל.
ש': איך ניצור לעצמנו באמצעות התמונות טביעת אצבע ייחודית שבזכותה יזהו מיד שמדובר בתמונה וסיפור שלנו?
הדרך ליצור לעצמכם טביעת אצבע ייחודית בצילום ובסיפור – היא להיות אותנטיים, כלומר – אתם.
בדיוק-בדיוק כפי שאתם – ככה זה טוב. הזהות הזו מתפתחת ומתעצבת, משתנה ומתבגרת ומקבלת עם הזמן גוונים וצורות שונים ולפעמים הפוכים זה לזה.
אני עסוקה בתהליך החיפוש וההנאה ממנו, ופחות מתעסקת בשאלת החותמת הקבועה. מי שימשיך לעקוב אחריי, זה אותו קורא שהסיפור שלי והתמונות שלי מהדהדים את הסיפורים והדימויים שלו. ואם הוא מתפתח לכיוון אחר והסיפור שלי כבר לא "עושה לו את זה" – זה בסדר גמור.
ש': איך ניתן להשתמש בקלפי תמונות לצורך השראה ויצירת תוכן לעסק שלנו?
כמאמנת ומנחת קבוצות באמצעות הצילום, אחד הכלים האהובים ושגורים עלי הוא קלפי האימון וההשראה של Points of You.
אלו קלפים המבוססים על עקרונות הפוטותרפיה, ומפעילים את ההמיספרה הימנית של המח דרך הדימויים המצולמים ואת ההמיספירה השמאלית של המח באמצעות טקסט.
החיבורים הלא-ברורים-מאליהם בין הדימוי לטקסט מייצרים, שוב, שער אל תוך הנפש – לזכרונות, אסוציאציות, מחשבות ורגשות.
דרך נפלאה להשתמש בקלפי תמונות כדי ליצור סיפור היא לשאול: "מה הנושא שלי היום?" ולהוציא קלף מתוך חפיסה הפוכה (קלף סמוי). אם יש שם תשובה טובה, מפתיעה, מעניינת, רצינית או מצחיקה – נהדר. הנה שער לסיפור.
אם לא – אפשר להוציא עוד קלף.
אפשר לבנות אסטרטגית תוכן נהדרת סביב הנושאים שבקלפים.
למשל: לבחור (בגלוי או בסמוי) 12 נושאים חודשיים, ובכל חודש להרחיב ולהעמיק את הנושא דרך עוד צילומים, סיפורים, פוסטים והעשרה בהתאם לעולם התוכן שלכם.
אפשרות נוספת: לבחור קלף שמייצג משהו שאתם רוצים לקדם או להתפתח בו, למשל "יוזמה" או "אותנטיות", לשים אותו במרכז דף גדול ולהשתמש בו כבסיס לשמש רעיונות או למפת חשיבה.
ש': מהו לדעתך הערך המוסף הטמון עבורנו בתהליך של סיפור בעקבות תמונה ושל חיבור תמונה לטקסט?
כשאנחנו מספרים את הסיפור של התמונה – אנחנו בעצם מספרים את הסיפור שלנו.
הצילומים מהווים אובייקט חיצוני שמאפשר לנו להשליך עליו את מחשבותינו, רגשותינו, האמונות שלנו, התקוות שלנו, הצללים שלנו והפחדים שלנו בלי להיות עסוקים ב"מה זה אומר על עצמי, שזה מה שאני מספר?"
זה מאפשר חופש גדול בלתת לכל החלקים שלנו לצאת אל האור. אח"כ, במבט שני, אפשר וכדאי לשאול: "אוקי, מה הסיפור הזה בעצם אומר עלי? מה אני מבינה על עצמי עכשיו שלא הבנתי קודם? לאן זה לוקח אותי? לאן אני יכולה להתפתח עוד מפה?"
כעצמאית, כל חלק בתוכי שאני מפתחת, משפיע עלי גם כבעלת עסק. אני לא באמת יכולה לעשות הפרדה בין הפרסונות השונות האלה – חיה כבן אדם וחיה כבעלת עסק. ההפרדה היא בלוחות הזמנים, לא במהות.
לסיכום:
צילום זו שפה של רגש.
תנו לרגש שלכם לצאת דרך מה שאתם מצלמים, תרגישו את הצילום שאתם רואים, עולם חדש ייפתח לעיניכם.
תודה גדולה לחיה על פוסט חשוב ומעמיק, שעושה חיבור נכון ורלוונטי בין העשייה שלנו לרגש ולמי שאנחנו.
קראתם? – דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.
אולי תרצו לקרוא גם את הפוסט כְּלֵי עֲבוֹדָה #24 – מתמונה לתוכן – ריאיון אורח עם אביטל אנגל
הכי כיף לקבל את כל הכלים תמיד לפני כולם. הירשמו לבלוג שלי כאן למטה – הכלים הבאים כבר בדרך אליכם!