תַּכִים ופרחים #7

 לוּ יְהִי

 

 

---

 

הקיץ הזה, חם ולוהט (ושונה מכל מה שידענו לפניו, והלוואי שלא נצטרך ללמוד עוד), היה קשה; לעתים קשה מנשוא.

אין דרך לחיות בימים האלה בארץ הזו, להביט נכוחה ולא להחזיק בפנים גוש קטן, בינוני או גדול (תלוי ביום) של חרדה משתקת. של קרח בוורידים.

הסערה המיותרת הזו, שמפרקת בהתמדה את כל מה שלא פורק עוד לפני כן, מצאה אותי במצב הלא נוח, שלא לומר מפחיד עד מוות, כשאני אמא לבן ובת בצבא ההגנה לישראל; שניהם חתומים לשירות ארוך.

בתוך המציאות שנכפתה עלינו, שבה מאיימים מגלומנים ופירומנים לשלול מאיתנו חירויות ולהפקיע את השליטה על חיינו, יש לי שני ילדים בתוך מערכת סופר מורכבת, נתונה ללחצים אדירים; מסכנת חיים.

בתוך הכאוס הזה, וההלם היומיומי מהתהומות שאליהן יכולים אנשים להידרדר ולנסות לדרדר אחרים, אני יודעת שני דברים:
אין לי ארץ אחרת.
ואני לא הולכת לשום מקום.

המדינה הזו, שהוקמה בדם והיא נס גלוי, היא המקום שלנו בעולם. ולא, אני לא באמת חושבת שיותר טוב במקומות אחרים. ולא, עם כל הקושי, אין לי באמת שאלות לגבי המקום שלי ושל הילדים שלי בהגנה ובשמירה על הנס הזה.

ולכן, אני עושה ואעשה כל מה שאני יכולה כדי לעזור, כדי לעודד ולתת כוחות לכל מי שנמצא שם בחוץ, שמאמין בכל לבו, שאולי התעייף לרגע; רק לרגע קצר.
ואני אופטימית. אני מאמינה שהטוב ינצח.

הטוב הוא לא עמדה של צד אחד, הוא של כולנו.
לתפישתי, הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות היום, הוא למצוא בינינו כמה שיותר מכנים משותפים. זה לא באמת מסובך; הם קיימים שם לגמרי. זה הסיכוי הכי טוב שלנו להחזיר עטרה, לא ליושנה, אלא לימים האלה, ולמה שאנחנו מייחלים לו.

 

---

 

ובתוך כל אלה, אני רוקמת; כל הזמן.
בשבילי זה עוגן, רוגע, הצלת נפשות.

מיזם "תַּכִים ופרחים" שלי מונה כבר קרוב ל-50 פרחים רקומים(!), והיד עוד נטויה.
בקיץ החם אני רוקמת לי פרחי חורף ואביב, מצפה לירוק שישטוף את הארץ; לגשמי ברכה שיורידו את גובה הלהבות.
לשפיות מבורכת.

בסוף הקיץ, רגע לפני שמתחילה כאן שנה חדשה, אני נושאת תפילה אחת קטנה:
לוּ יְהִי.
לכולנו.

 

---

 

זה מה שעשיתי, ורקמתי וצילמתי בחודשים האחרונים.
אתם מוזמנים.

 

---

 

 

---

 

 

---

 

 

 

 

 

 

 

 

---

 

 

---

 

עד כאן להפעם.
אל תלכו לשום מקום;
בחורף ובאביב אשוב בחזרה.

 

 

---

 

 

מיזם "תַּכִים ופרחים" שנולד בחורף 2022 מבוסס על הדפסים מסדרת "פרחי ארצנו" בחנות 100% רקמה של עינת ספקטור ומבית היוצר של תמר נהיר-ינאי.

כל רקמה מצולמת שלוש פעמים:

> בספרייה שלי, על רקע אוסף כלי הקרמיקה הישראלית שלי ואוספים נוספים.

> על רקע איורים בוטניים מאוסף פרטי, מבית היוצר של ברכה לוי-אביגד ורות קופל ז"ל, ושל טל-יה קריגר, בעלת Ink Flower, תיבדל לחיים ארוכים וטובים.

> בטבע, בעונת הפריחה.

מוזמנים להמשיך לעקוב!

 

---

 

קראתם? – דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.

מוזמנים לקרוא גם את הפרקים האחרים בסדרה:

> תַּכִים ופרחים #1 – איך מיזם נולד?

> תַּכִים ופרחים #2 – כבר הסתיו עכשיו

> תַּכִים ופרחים #3 – אח איזה חורף!

> תַּכִים ופרחים #4 – איך יודעים שבא אביב?

> תַּכִים ופרחים #5 – המֵמַד השלישי

> תַּכִים ופרחים #6 – לוקיישן, לוקיישן, קולאז'

> תַּכִים ופרחים #8 – סְתָיו בְּחַלּוֹנוֹת וּבִלְבָבִי

> תַּכִים ופרחים #9 – "יֵשׁ רֶגַע קָצָר בֵּין אֲדָר לְנִיסָן"

> מעדיפים רק פרחים?  – מוזמנים להיכנס ל"תַּכִים ופרחים" – הגלריה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

תגובות