תַּכִים ופרחים #9
"יֵשׁ רֶגַע קָצָר בֵּין אֲדָר לְנִיסָן"
צילום: נגה שנער-שויער
יש משהו מקומם, אכזרי, ב"טבע הצוהל בכל פה"* שמקיף אותנו עכשיו מכל עבר: ירוק וצבעוני וזהוב משדות החיטה שנקצרו. דינמי כל-כך ושופע חיים וריחות, בזמן שאנחנו מתהלכים כאן מוכי אסון ובאבל עמוק.
זה לא שהפסקנו לחיות; אבל אנחנו מתקיימים בעולם חדש, שכלליו זרים לנו, ואין לנו שום רצון לנסח אותם לעצמנו, אבל אין לנו ברירה. הקטע הכי קשה, אני חושבת, הוא שאני כבר לא זוכרת את החיים שלפני. ויש גם דברים שאני מנסה לשכוח; לגביהם גם הזיכרון המועט הוא קשה מדי.
ואני כבר לא רוקמת פרחים; האסון הזה והזדמנות שקיבלתי העבירו אותי לשלב הבא בנושאי הרקמה שלי. על כך ניתן לקרוא כאן.
אבל בקיץ שעבר עדיין רקמתי לא מעט פרחי אביב, וחיכיתי לעונת הפריחה שלהם כדי לצלם אותם גם בטבע. מי דמיין אז, שתנחת עלינו מכה אנושה כזאת? מי חשב שהשם אביב יכאיב כל-כך?
למרות הקושי לא ויתרתי. ידעתי שאת המשימה הזו אני חייבת להשלים. וכבר שלושה חודשים שאני מסתובבת ברחבי הארץ, ומצלמת את הפרחים שלי, כרגע האחרונים בסדרת "תַּכִים ופרחים" שהקדשתי לה שנתיים של תשוקה גדולה וצבעונית.
איילת השחר, גבעות גורל, נתניה, עמק האלה, יער בית קשת וחורבת מלח באור עקיבא, בכולם ביקרתי וצילמתי. גומעת מרחקים וממלאת לי את נימי הלב והנפש. אוספת רגעים שבהם האוויר נכנס אלי ונוכח; נותן לי כוח להמשיך.
אלה התמונות.
אתם מוזמנים.
* שם הפוסט והציטוט הנ"ל לקוחים משירו של דוד גרוסמן: "קצר פה כל-כך האביב".
צילום: נגה שנער-שויער
צילום: נגה שנער-שויער
צילום: נגה שנער-שויער
פרגים ורודים
צילום: נגה שנער-שויער
חשוב להבהיר:
בפוסט הזה מופיעות שתי רקמות שונות של פרג ורוד (פרג ורוד ופרג גדול).
אין מדובר בזן נפרד, עצמאי, אלא כפי הנראה מוטציה של הפרגים האדומים, שכמוה ניתן למצוא בשדות הפרגים האדומים שצצים כאן בכל אביב, בכל פעם במקום אחר.
בעונת הפריחה של 2023 גיליתי את הפרגים הורודים, והתאהבתי.
אז רקמתי אותם; פעמיים.
קצר פה כל-כך האביב / דוד גרוסמן
יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם –
איך שיופי יכול לרפא!
נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות –
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת –
קצר פה כל כך האביב.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב –
רק ניתן לי ותכף נלקח.
אביב עול-ימים וסוער
וסופו-
כבר כתוב בעלי ניצניו,
אבל הוא מסתחרר
כפרפר במעופו,
וכמוהו-נצחי בעיניו.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב –
רק ניתן לי ותכף נלקח.
ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא –
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.
נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב.
* הרקמה שלי בפוסט זה מבוססת על:
> הדפסים מחנות 100% רקמה של עינת ספקטור (החנות הפסיקה לפעול בינואר 2024).
> הדפסים בהשראת איורי הפרחים של ברכה לוי-אביגד.
ומלווה בקרמיקה ישראלית וכלים מתוך אוסף פרטי.
קראתם? דברו אלי. אשמח מאוד לתגובותיכם.
מוזמנים לקרוא גם את הפרקים הקודמים בסדרה:
> תַּכִים ופרחים #1 – איך מיזם נולד?
> תַּכִים ופרחים #2 – כבר הסתיו עכשיו
> תַּכִים ופרחים #3 – אח איזה חורף!
> תַּכִים ופרחים #4 – איך יודעים שבא אביב?
> תַּכִים ופרחים #5 – המֵמַד השלישי
> תַּכִים ופרחים #6 – לוקיישן, לוקיישן, קולאז'
> תַּכִים ופרחים #8 – סְתָיו בְּחַלּוֹנוֹת וּבִלְבָבִי
> מעדיפים רק פרחים? – מוזמנים להיכנס ל-תַּכִים ופרחים – הגלריה