לימונדה #13

איה תמרי

לימונדה- נגה שנער-שויער — איה תמרי | צילום: אלבום פרטי

> תעודת זהות

איה, בת 54, אמא של שירה (23), נועה (21), ואלונה (חמש-עשרה וחצי). גרה ברמת השרון.

> תקציר הפרקים הקודמים

יש לי תואר ראשון ביחסים בינ"ל מהאוניברסיטה העברית; בעבר עבדתי 21 שנים במערכת הביטחון, עד פרישתי לגמלאות.

כבר 12 שנים שאני עצמאית – יועצת ומרצה לכלכלת המשפחה למשוחררי צבא, לקוחות פרטיים, ארגונים ורשויות המדינה.

> תרשים זרימה

נולדתי וגדלתי ברמת השרון, אז מושבה קטנה מוקפת פרדסים ושדות, הבת השלישית למשפחה בת חמישה ילדים. הוריי הם ניצולי שואה. אבי עבד בתעשיות הפלדה לטובת מערכת הביטחון, והוא מחלוצי פיתוח טנק המרכבה. לימים הפך לעצמאי, בעל מפעל למגופים. אמי ז"ל הייתה עקרת הבית. חיינו בצניעות; התנהלות כלכלית לא הייתה חלק מהשיח בבית.

כילדה ונערה, היה בי הצורך לפרוץ גבולות ולהוכיח לעצמי שאני יכולה לעשות גם דברים פחות מקובלים. בתיכון למדתי במגמת אלקטרוניקה; היינו שתי בנות בלבד במגמה "של בנים".

בצבא שירתי כמדריכת תותחנים. כשביקשו לשלוח אותי לקורס קצינות, התעקשתי לעבור את ההשלמה החילית ביחד עם הצוערים של החיל. לאחר סירוב של קצינת הח"ן במפח"ש, מפקד הבסיס התערב לטובתי; סיימתי בהצלחה את הקורס ושירתי כקצינה בהכשרות בבית הספר לתותחנות בשבטה.

בתקופת הלימודים בירושלים עבדתי בכנסת, כעוזרת פרלמנטרית של ח"כ אלי בן מנחם ואורה נמיר ממפלגת העבודה. לקראת סוף שנה ג', הציעו לי להתמיין לתפקיד במשרד הביטחון; בתום תהליך ארוך, התקבלתי למקום שהפך לבית המקצועי שלי למשך 21 שנים, מרתקות מבחינה מקצועית ועמוסות מאוד מבחינה אישית ומשפחתית.

במהלך הזמן הזה נישאתי ליאיר ונולדו לנו שירה, נועה ואלונה. אהבתי מאוד את התפקיד שלי, אבל הדרישה להיות זמינה עבורו 24/7, כולל הקפצות גם בשבתות וחגים, הקשתה עלי מאוד. לא פעם הוקפצתי בלילה, ולמחרת הייתי צריכה לתפקד כרגיל, לקחת את הבנות למסגרות ולקבל אותן בבית; התקשיתי למצוא את האיזון שבין שני העולמות.

כשאלונה הייתה תינוקת, אמי חלתה, ואני לקחתי חצי שנה חל"ת כדי לסעוד אותה. אחרי שהיא נפטרה, הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי, ועברתי לתפקיד אחר, שאִפשר לי להתמסר יותר לחיי המשפחה ולבנות, אבל נעדרו ממנו האקשן והעניין שכל-כך אהבתי בתפקיד הקודם. לאחר שנה בתפקיד הזה הרגשתי שאני לא יכולה לקום יותר בבוקר לעבודה שמשעממת אותי. ביקשתי לפרוש מהשירות ונעניתי בחיוב; בגיל 43 פרשתי לגמלאות.

בשנה שלאחר הפרישה הייתי בבית. טיגנתי שניצלים והתמקדתי בבנות, אבל כל הזמן שאלתי את עצמי מה יהיה הכיוון שלי להמשך.

עוד כשעבדתי במערכת הביטחון, עברתי קורס מאמנים באיגוד הקואוצ'רים הישראלי; זה היה כלי שרכשתי במחשבה שאולי ארצה לעשות בו שימוש בעתיד. באותה התקופה יאיר ואני התגרשנו. נדרשתי להתחיל נהל את משק הבית לבד, וכדי להבין איך לעשות את זה, עברתי קורס של יועצים לכלכלת המשפחה; שם, הבנתי מהר מאוד שמצאתי את מה שחיפשתי, וזה הכיוון המקצועי שלי להמשך.

ידעתי גם שהגעתי מוכנה – התנהלות כלכלית הרי מושפעת קודם כל מרגש – ואוכל לעשות שימוש בכלים האימוניים שרכשתי.

בהתחלה עבדתי כמנהלת הקורסים בחברה לייעוץ כלכלי, שם למדתי המון על ניהול עסק עצמאי. אחרי כשנה הוצע לי פרויקט בתחום כלכלת המשפחה, וכך נולד העסק העצמאי שלי.

נבחרתי ע"י עמותת "חסדי לב", להוביל סדנאות להתנהלות כלכלית ללקוחות בנק הפועלים ברחבי הארץ. חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה וייעצתי למאות משפחות; זה היה בי"ס נפלא למקצוע שלי.

בהמשך הובלתי משפחות להתנהלות כלכלית נכונה גם במסגרת פרויקט "משפחה בצמיחה" – מיזם של בנק הפועלים בשיתוף "ידיעות אחרונות", שזכה לחשיפה רחבה במדיה הדיגיטלית והמודפסת.

במקביל העליתי לאוויר בלוג עסקי, שבו נתתי טיפים להתנהלות כלכלית נכונה, והייתי פעילה בקבוצות פייסבוק בתחום שלי שגם בהן חלקתי את הידע והניסיון שלי.

בעקבות כל אלה הפכתי למוכרת בתחומי, ואנשים פנו אלי לייעוץ כלכלי, אישי וארגוני. יצרתי גם שיתופי פעולה ממושכים עם ארגונים גדולים בפרישה ארצית. העברתי הרצאות וסדנאות לאוכלוסיות בעלות צרכים מגוונים: נשים לפני או בתוך תהליכי גירושין, מפוטרי הייטק ועוד.

וכמו שקורה לא פעם, דווקא בשיא הפעילות שלי חווינו משבר, שהשפיע גם על העסק. להפעיל עסק עצמאי זה תמיד מורכב, ובתוך מצב שדרש ממני הרבה כוחות נפש, התקשיתי להמשיך ולהחזיק כל הכדורים באוויר בעת ובעונה אחת, ולהמשיך להזרים אל העסק לקוחות חדשים.

הפעילות העסקית שלי הצטמצמה, ובעקבותיה גם ההכנסות; מעבר למצוקת הפרנסה, הרגשתי בושה על כך שזה קרה לי; איך יכול להיות שאני, כיועצת לכלכלת המשפחה, שמכירה את כל הדברים האלה כל-כך טוב, נקלעתי למצב הזה בעצמי?

> ואז הגיעה הקורונה

ולתוך המצב הזה, נכנסה גם תקופת הקורונה.

ברמה המשפחתית היה לנו טוב ונעים ביחד בבית, אבל היומן שלי התרוקן במהירות, והחרדה הכלכלית הייתה נוכחת כל הזמן. ומצד שני – ידעתי שהידע והניסיון שלי הם מוצר סופר נדרש בעת הזאת.

פעלתי מהר; ביחד עם חברה, התחלנו להעלות לאוויר וובינרים להתנהלות כלכלית בתקופת הקורונה – מה כדאי לעשות, ואיך ניתן לייצר עתודות כספיות שישאירו אותנו עם הראש מעל המים, גם במצבי משבר.

ממפגשים פנים אל פנים עברתי לייעץ בזום ללקוחות פרטיים. זה היה מהפך פיזי ובעיקר מחשבתי; אימצתי את הכלי הזה גם לטובת ההתנהלות שלי בהמשך, וגם היום.

במקביל הבנתי והפנמתי את העובדה, שאני לא יכולה לבסס את העסק שלי רק על תנועה מזדמנת של לקוחות, ושאני חייבת לייצר לעצמי כמה ריטיינרים (פרויקטים לטווח ארוך שמתקבל עליהם שכר חודשי קבוע), שאוכל לסמוך עליהם.

והבנתי גם שבשלב הנוכחי, הריטיינרים האלה לא חייבים להגיע דווקא מתחום העיסוק הספציפי שלי, אלא מכל תחום שבו יש לי חוזקות וידע. בעזרת קשרים שיצרתי במהלך הדרך יצרתי כמה אפיקי הכנסה קבועים כאלה שהביאו לי שקט, ואפשרו לי להמשיך להפעיל גם את העסק שלי, שאני אוהבת ומחוברת אליו מאוד.

ביחד עם ההקלות בסגרים והחיסונים, חזרתי לקבל פניות מארגונים ומרשויות המדינה להעברת הרצאות וסדנאות. בין היתר, נבחרתי להעביר סדנאות בחסות משרד המשפטים ומטעם האפוטרופוס הראשי לאנשים שהגיעו לחדלות פירעון. אני פוגשת שם קבוצות אנשים המורכבות מכל פלחי האוכלוסייה בארץ, ולמרות ההבדלים והשוני שבין המשתתפים, כולם מצליחים לקחת חלק ולהיתרם באופן משמעותי מהסדנאות הללו, שהפידבקים עליהן נהדרים.

גם לקוחות פרטיים ממשיכים לפנות אלי לקבלת ייעוץ, ובתוכם פלח שוק חדש ורענן – הצעירים שלפני ואחרי צבא. בזכות הבנות שלי, שנמצאות בעצמן בסטטוס הזה, הבנתי שלדור הצעיר של היום יש רצון וגם צורך להבין איך להתנהל כלכלית גם בשלבים המוקדמים של חייהם העצמאיים; להבין מה זה ביטוח לאומי ולמה צריך להפריש כבר עכשיו סכומים לטובת הפנסיה שלהם, בעתיד.

התחלתי להעביר ייעוצים אישיים ו-וובינרים לקהל היעד הזה; לא פעם, הורים ובני משפחה אחרים נותנים לילדים, אחיינים וכד' את הייעוץ שלי במתנה – סיפתח חשוב לתחילת החיים שלהם כבוגרים, ובעקבותיהם מגיעים אלי לקוחות נוספים. אני מעבירה גם סדנאות להתנהלות כלכלית ללוחמי צה"ל לקראת השחרור, בעמותת "גב ללוחם", ובמסגרות נוספות.

בראייה לעתיד, אני מאחלת לעצמי קודם כל רווחה כלכלית אמיתית, שבעקבותיה אחיה בשמחה ובשקט נפשי. ברמה הפרקטית, אני שואפת להביא לעסק שלי אפיקי הכנסה קבועים (ריטיינרים), הקשורים באופן ישיר לתחום העיסוק שלי, בין היתר ע"י יצירת שיתופי פעולה לטווח ארוך עם ארגונים.

> עצת הזהב שלי

> השאיפה לחיים מאוזנים – מיום שהתחלתי את החיים התעסוקתיים שלי, עוד הרבה לפני שהייתה לי משפחה, שאפתי למצוא את איזון שבין החיים הפרטיים שלי לעבודה. כבוגרת מערכת הביטחון בתפקיד תובעני, וגם כבעלת עסק עצמאי, התובנה שלי היא, שלפחות ברמה הפרקטית, האיזון הזה לא באמת קיים ואנחנו נמצאות בקונפליקט מתמיד בהקשר הזה.

אז מה עושים? – קודם כל מפנימים שזה המצב, ואז מחפשים את המקומות שכן נותנים לנו את השקט הנפשי ורגעים טובים, מוצאים את האיזון הקטן בתוך השאיפה לאיזון הגדול.

> עסק כלכלי = עסק שמרוויח כסף ומספק לנו את יעד ההכנסה שהצבנו לעצמנו. ואם אפיקי ההכנסה שהתרגלנו אליהם כבר לא נותנים לנו את התוצאה הזו, נדרשת גמישות מחשבתית כדי למצוא את מה שכן עובד לנו כרגע.

מניסיוני, לפעמים, ולפחות למשך תקופה מסוימת, אפשר וצריך למצוא דרכים להכניס כסף לעסק שלנו, גם אם הן לא קשורות באופן ישיר לתחום הפעילות שלנו. השקט הנפשי שנרוויח מכך יאפשר לנו להמשיך לעסוק במה שאנחנו אוהבים, ולחשב מסלול מחדש כך שבסופו של דבר נחזור לייצר הכנסות מהתחום שהוא ליבת העסק שלנו.

> להיות עם היד על הדופק 1 – אם את בעלת עסק עצמאי, אין לך את הפריבילגיה להביט על תוצאות העסק רק אחת לשנה, עם הגשת התוצאות שלו לרואה החשבון שלך. אם את רוצה להרוויח ולהמשיך לצמוח, את חייבת להיות בבקרה מתמדת על פעילות העסק שלך, לפחות אחת לרבעון, כדי להבין את מצבו של העסק, ולהיות מסוגלת להגיב לשינויים בזמן אמת.

> להיות עם היד על הדופק 2 – אם יש משהו שלמדנו מהקורונה, הוא ששום דבר לא בטוח ומובטח; גם השכירים שבינינו הם קבוצה פגיעה שמציאות חייה יכולה להשתנות בן יום. ולכן, אנחנו חייבים להתנהל בצורה מחושבת, לשים לעצמנו כסף בצד למקרה של משבר פתאומי, ולחשוב כל הזמן איך אנחנו יכולים ליצור לעצמנו אפיקי הכנסה נוספים, שיאפשרו לנו להתמודד עם מה שעלול לצוץ בדרך.

> ידע הוא כוח – החיים מלאי הפתעות ואתגרים, ועשויים להפגיש אותנו עם צמתים שלרוב לא התכוננו אליהם מראש. אחרי ההיסטריה הראשונית והמובנת, אין לנו שום ברירה אלא להתעשת, לחשב מסלול מחדש ולהבין מה אנחנו עושים עכשיו.

מהניסיון האישי והמקצועי שלי אני כבר יודעת, שבכל צומת שניקלע אליה יש לנו אפשרויות ואפילו הזדמנויות חדשות, חשוב רק לזהות אותן ולפעול בהתאם. ולכן, אני ממליצה מכל הלב, להסתייע בנקודות האלה באנשי מקצוע, שיוכלו להאיר לנו את הדרך, ולטעת בנו ביטחון.

> העולם שייך (גם) לצעירים – אם בעבר היה נהוג לחשוב שייעוץ כלכלי הוא רלוונטי רק בשלב המשפחה והמשכנתא, היום כבר ברור שהדבר הזה חייב לקרות הרבה יותר מוקדם. ומאחר ואין לכך מענה ברמת המדינה, חשוב שחבר'ה צעירים יהיו מודעים לאופציה ולחשיבות של ייעוץ כלכלי מקצועי כבר מתחילת השלב התעסוקתי בחייהם.

המידע שיקבלו בתוך ייעוץ כזה עשוי למנוע מהם טעויות שיסבו להם נזקים כבדים בטווח הארוך, ומצד שני – יאפשר להם לתכנן מראש ולחוות צמיחה ועצמאות כלכלית.