לימונדה #14

גילת זעירא

לימונדה- נגה שנער-שויער — גילת זעירא | צילום: אלבום פרטי

> תעודת זהות

גילת, בת 47, נשואה לעמוס ואמא של אוֹרי (12), שניר ולוטם (תאומים, בן ובת, בני 9), גרה בפרדס חנה.

> תקציר הפרקים הקודמים

בעבר עסקתי בהוראה בתחום המחשבים במסגרת קרן קרב.

כיום אני אמנית ומעצבת תכשיטים, בעלת המותגים Urban Safari לעיצוב תכשיטים ו-MADAM Funtastic – עולם של אקטיביזם חברתי, הרצאות, סדנאות, תכשיטים ומוצרים נלווים.

> תרשים זרימה

גדלתי בעיר קצרין שברמת הגולן, שהוריי נמנו עם מייסדיה. אבי הוא יזם ואיש חזון שהביא לארץ את השימוש באנרגיית הרוח ובעל חברה לעמדות הסברה קוליות באתרי תיירות. אמי נולדה וגדלה בחיפה. בעבר הייתה מורה וכיום היא מתקשרת ויזמית נדל"ן.

ההורים שלי לא ויתרו על מימוש והגשמה אישית. גם סבתי, תופרת שמלות כלה שבביתה ביליתי המון כילדה, הייתה לי מודל לחיקוי; מתוך המגבלות של חייה היא התעקשה כל הזמן ללמוד וליצור. היא הייתה יושבת ותופרת בתוך חדר קטן, עמוס בבדים. מאחוריה הייתה שקית עם שאריות של בדים שבהם שיחקתי, והתרגשתי מכל כפתור שמצאתי בארון שלה. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי בעבודה עם חומרים, שבהמשך תהפוך למוטיב מרכזי בחיי.

כילדה ונערה סבלתי מהפרעת קשב, שהכבידה עלי מאוד והפכה את שנותיי במערכת החינוך לסיוט מתמשך. לאחר השחרור מהצבא החלטתי לשפר בגרויות. בזכות הבחינה במתימטיקה ברמה של חמש יחידות הבנתי, להפתעתי, שאני מאוד אוהבת מתימטיקה; אני, התלמידה הבינונית מהעבר ישבתי ופתרתי להנאתי תרגלים בשעות הפנאי.

בהמשך הצטרפתי למיזם של קרן קרב ולימדתי מחשבים בבי"ס בקריית אונו. פגשתי שם ילדים כמו שאני הייתי – כאלה שהמערכת ויתרה עליהם, אבל אני לא ויתרתי. הפכתי אותם לעוזרים שלי, והם התחילו לבוא בשמחה לביה"ס. ההצלחה שלי הביאה את מנהלת המחשוב בעירייה להציע לי משרה קבועה של ניהול הרשתות בבתיה"ס בעיר.

בתקופה הזו גם הכרתי את עמוס, לימים בעלי, ולתמונה של החיים הטובים שלי הצטרפו גם בן זוג אוהב ודירה יפה; ודווקא אז החלטתי לעזוב הכל ולנסוע לטיול במרכז אמריקה. עוד לא ראיתי עולם, וידעתי שאני לא במקום הנכון לי באמת. עזבתי הכל ונסעתי לשנה. הטיול היה נהדר, אבל אחריו חזרתי לארץ לוואקום. שום דבר לא חיכה לי כאן.

התחלתי לעבוד כמדריכה בחברת הילדים בקיבוץ דגניה; זוג צעיר שגר לידי עסק להנאתו בעבודות ויטראז'. הסתכלתי על מה שהם עשו, וניסיתי גם. ומרגע שנגעתי בזכוכית התאהבתי ונגמרו לי השאלות. ידעתי שמצאתי את המקום ואת היעוד שלי. הבנתי שהחיים שלי יהיו כרוכים בעבודה עם חומרים ועבודת יד, ולא הפסקתי ללמוד ולהתאמן. בתוך הראש שלי התנגן כל הזמן המשפט "חובת ההוכחה עליך", ואני הייתי מוכנה לשלם כל מחיר כדי להצליח ולהוכיח.

באותה התקופה עמוס ואני חזרנו להיות ביחד, ושוב הייתי עטופה באהבה ובתמיכה שלו. במהלך השנים נישאנו ונולדו לנו אורי, ואחריו התאומים שניר ולוטם; עברנו לגור בפרדס חנה ובניתי לי סטודיו בבית.

בשנים הראשונות, הייתי תלמידה; מאחר ולא הגעתי מתחום העיצוב, השקעתי כמה שנים רק בללמוד חומרים, טכניקות עבודה וקורסים בצורפות. השקעתי ימים ולילות בלי לעצור; וכשנולדו לי התאומים והייתי צמודה אליהם, שלחתי את עמוס ללמוד במקומי שעורים בצורפות אצל אחד המאסטרים הנחשבים בארץ.

עמוס הגיע אליו פעמיים בשבוע, למד את טכניקות העבודה, היה חוזר הביתה ומעביר אותן אלי. עד היום יש לי על היד טבעת שעמוס יצר באותה תקופה, והיא מזכירה לי בכל פעם מחדש כמה רחוק יכולה להגיע תמיכה זוגית.

לא הפסקתי ליצור, אבל עסק של ממש לא היה לי. עשיתי המון ניסיונות; חלקם הצליחו, ואחרים פחות; יכולתי להרשות את זה לעצמי, בזכות תמיכה כלכלית מתמשכת מאבא שלי.

אחרי כחמש שנים, קרו שני דברים:
קודם כל – הטכניקות שלמדתי התחילו להתהדק. כבר לא הייתי רק תלמידה; היו לי הרבה יותר כלים, והייתה לי היכולת להוציא לעולם קולקציה.
הדבר השני שקרה הוא, שאבא שלי סגר את הברז ואמר לי שמעכשיו אני בזכות עצמי; אני מודה לו כל יום על הצעד הזה, שבזכותו העזתי סוף סוף לעמוד לבד על הרגליים שלי. ואז יצרתי את הקולקציה הרומנטית.

זו הייתה קולקציית תכשיטים, שבה השתמשתי בבדי תחרה בשילוב צבעים פסטליים. מעבר לעיצוב הייחודי, היא השתלבה בטרנד עולמי של חזרה למלאכות היד המסורתיות ומוצרי וינטייג'. היא נמכרה מצוין והעסק שלי התחיל להרוויח. התקבלתי לשוק בנחלת בנימין והתחלתי למכור שם את התכשיטים שלי, פעמיים בשבוע, בהצלחה גדולה.

במקביל, יצרתי קשר שנמשך עד היום עם נתנאלה כחלון-לוי. נתנאלה האמינה בי, ולימדה אותי שאין תקרת זכוכית – שאני יכולה ומסוגלת להגיע לאן שאני רוצה. התחלתי להשתתף באופן קבוע בירידים שלה, ואני ממשיכה להשתתף בהם כבר כעשור; ביחד עם נחלת בנימין נוצרו לי הכנסות קבועות שיכולתי לסמוך עליהן.

הקולקציה הרומנטית הייתה הצלחה אדירה, אבל בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי אותה, ויצאתי עם קולקציה חדשה בשם חלודה. בהתרגשות והתלהבות, פיתחתי קולקציה שבה חימצנתי בדים בעזרת צבעי בדים וברזל; התמסרתי לתהליך, הגעתי לטקסטורות שהשאירו אותי נפעמת, וגררו תגובות מחמיאות גם מקולגות.

הדבר היחיד ששכחתי לברר לפני שהשקעתי בה המון זמן וכסף, זה את תגובת הקהל שלי אליה…

עמדתי לפני יריד חורפי של נתנאלה, שאליו הבאתי בגאווה את הקולקציה החדשה שלי. היריד עצמו היה הצלחה ענקית, אבל אני עברתי את חוויית "הקיץ של אביה" – אנשים פשוט לא הגיעו לדוכן שלי, או הגיעו ואמרו כמה מילות נימוס, אבל לא קנו; למזלי, כל הצוות של נתנאלה היה שם כדי לתמוך בי, ולעזור לי לחשב מסלול מחדש. ביום השני כבר הבאתי לדוכן תכשיטים מהקולקציה הרומנטית, וחזרתי למכור.

זה היה עבורי שיעור ענק על איך הולכים קדימה בלי לשרוף את העבר, ואיך לא שמים את כל הביצים בסל אחד. ולמדתי עוד משהו: זה בסדר גמור להיות מעצבת ולפעול עם הדחפים היצירתיים שלי, אבל במקביל אני חייבת לעצב תכשיטים שיימכרו ויממנו את פרצי היצירתיות האלה.

התכשיטים שנמכרים הם לא פחותי ערך, להפך – גם הם פרי מחשבה ותהליך של עבודה עם חומר והסיפור שמלווה אותו, והם עונים על הצורך של קהל היעד.

בהמשך יצרתי, בהשראת האמנות האפריקאית, קולקציה שזכתה לשם Urban Safari, שהפך לשם המותג שלי. זו הייתה עבורי קפיצת דרך משמעותית, שבה עברתי לשימוש בחיתוכי לייזר ואמאיל קר, ולמכירה גם בחנות און ליין משלי.

זמן קצר לאחר מכן, עדיין תחת השפעת ההשפעה האפריקאית ובהשראת ציורים אפריקאים, יצרתי שרשראות וצמידים מעוטרים בעין עם אישון בצבע טורקיז.

ארבעה חודשים ניסיתי למכור אותם בנחלת בנימין ללא הצלחה, ואז המעצב הבינ"ל רוברטו קוואלי הוציא קולקציה עם מוטיבים של עיניים שהפכה להיות טרנד מטורף, עם אדוות וגלים ברחבי העולם, שהגיעו עד אלי, וגרמו לביקוש אדיר של תכשיטי העיניים, שהפכו לקולקציה בפני עצמה, שכללה גם עגילים וטבעות, ונמכרה כמו לחמניות טריות במשך כמה שנים.

כאן למדתי את השיעור של להיות בזמן הנכון במקום הנכון, ועל איך שלפעמים דברים קורים כאילו במקרה, אבל לא באמת; כי כל הפריחה האדירה הזו הגיעה אלי לאחר שנים של לימודים ועבודה קשה, יום ולילה, והייתי ערוכה לספק את הביקוש ולהכיל את ההצלחה הזו, מכל הבחינות.

ושוב הייתה לי קולקציה שבזכות ההצלחה שלה יכולתי להמשיך להתמסר ליצירת עיצובים חדשים ומלהיבים.

ואז, ב-2019, שוב קרו בבת אחת כמה דברים, שהביאו אותי לנקודת מפנה מכוננת.

קולקציית העיניים מיצתה את עצמה ואני חיפשתי את הדבר הבא; במקביל, התבשרתי שלא אוכל להמשיך למכור בנחלת בנימין – מכה קשה שהייתי צריכה להבין איך אני מתגברת עליה.

ולתוך כל זה נכנס האירוע באיה נאפה, שבו נחשדו 12 צעירים ישראלים באונס של תיירת בריטית, ואני הזדעזעתי עד עמקי נשמתי.

כבר שנים שאני אקטיביסטית פמיניסטית ופוליטית. בשנים האחרונות השקעתי זמן רב ומשאבים נפשיים ופיזיים בתמיכה בזכויות נשים וזכויות אדם, החלפת השלטון בארץ ועוד.

המקרה הזה, שבו חבורת צעירים שהתנהלו בדרך שלא יכולתי לחיות איתה בשום פנים באופן, ועוד התקבלו אחר-כך בארץ כגיבורים, היה לי קשה מנשוא.

הרגשתי שאיבדנו את הבושה ואנחנו כמו רכבת שירדה מהמסילה. שאלתי את עצמי באיזו מדינה הבת והבנים שלי עומדים לגדול; ידעתי שאני חייבת לעשות משהו כדי להבטיח להם מקום שאני אוכל לחיות בו ואיתו בשלום.

עברתי עם עצמי תהליך חשיבה מעמיק; הבנתי שאם עד עכשיו פעלתי כל הזמן נגד מה שלא – עכשיו אני עוברת להגיד מה כן, וקודם כל בכלים שאני הכי מחוברת אליהם. יצרתי את הקולקציה הצבעונית – ורודה ופסטורלית אבל גם חיה ובועטת, שביטאה את כל מה שחלמתי עליו עבור הילדים שלי.

והבאתי לעולם את MADAM Funtastic – הדמות שאמורה להוביל את המסע שלי ושלנו לעולם טוב יותר, שבו יש לנו את האפשרות לבחור להיות מה שנרצה, ובלבד שלא נפגע באחרים.

בניתי סילואט של אישה שניתן לעיצוב בשלל גוונים וצורות, ויצרתי ממנו דגם של שרשרת. תיארתי את התהליך שעברתי לעוקבים שלי ברשתות החברתיות, והפידבקים שקיבלתי הראו לי שאני בדרך הנכונה.

זמן קצר לאחר מכן, בספטמבר 2019, התקיים יריד של נתנאלה. לצד הקולקציה הצבעונית החדשה, עיצבתי 20 שרשראות של MADAM Funtastic. לא ידעתי איך הקהל יגיב אליה; עבורי היא הייתה עדיין קודם כל רעיון והבטחה לעתיד טוב יותר.

ביום הראשון של היריד נמכרו כל השרשראות של המאדאם, ועוד 30 שרשראות מהקולקציה הצבעונית. כשחזרתי הביתה ועבדתי כל הלילה כדי לייצר עוד מהן ולהדביק את הביקוש ההיסטרי, הבנתי את הקשר שבין חומר לתוכן, ואת היכולת של תכשיטים להיות ביטוי למגמות חברתיות ולמשאלות הלב.

הרבה מעבר לשמחה שלי על ההצלחה העסקית, קיבלתי בוסט אדיר של רוח גבית; הבנתי שאני לא לבד, שיש עוד הרבה נשים שמרגישות כמוני. וידעתי שזה הדבר הבא. שעכשיו אני יוצרת את "מדינת" Funtastic, שבאמצעותה נמשיך להפיץ את הבשורה הזו לעולם.

> ואז הגיעה הקורונה

בדיעבד, הקורונה היא הדבר הכי טוב שקרה לי; אבל בהתחלה, זה ממש לא נראה ככה.

ינואר 2020 היה החודש האחרון שלי בנחלת בנימין – מקור ההכנסה העיקרי שלי בשנים האחרונות. בפברואר עוד היה יריד קטן של נתנאלה, שהשאיר אותי עם הראש מעל לפני המים; אבל אז הגיעו מרץ, והסגר הראשון, והיריד הבא של נתנאלה, נדחה למועד לא ידוע. חוויתי התקף חרדה קשה. הרגשתי את הקרקע נשמטת לי תחת הרגליים. חששתי שהקריירה שלי נגמרה.

אבל בתוך החושך הזה, הזכרתי לעצמי שדווקא עכשיו, עם התחושה של סוף העולם כפי שהכרנו אותו, יש לי את המרחב לדבר על הזדמנות לשינוי, ו- MADAM Funtastic היא הפריזנטורית שתציג את כל זה – הפנים של כל מה שיש לי להגיד.

יצרתי עוד תכשיטים וגם מוצרים נלווים של המאדאם, והמשכתי לתווך אותם ואותה לקהל הרחב; וזה עבד. העולם התאהב בה, ואני העליתי לאוויר חנות און ליין חדשה שאִפְשרה לי להמשיך לעצב ולמכור גם בזמן הקורונה.

ואז התחלתי לקבל הזמנות רבות מנשים לעצב להן מאדאם מיוחדת, לפי בחירה אישית, והבנתי שבמקום שאני אייצר אותן, אני צריכה לאפשר לכל אישה לעצב את המאדאם שלה.

מיד עם ההקלות לאחר הסגר הראשון, פרסמתי מועד לסדנה אצלי בבית. בסדנה הזו חוויתי, ביחד עם המשתתפות, שלוש שעות חלומיות. גיליתי שאני מאוד אוהבת לארח, ושעיצוב המאדאם האישית מאפשר למשתתפות במה רחבה של ביטוי אישי, ואופציה להגשמת חלומות.

פרסמתי מועדים לסדנאות נוספות; לצד הסדנאות בביתי בפרדס-חנה, חרשתי את הארץ ולרוחבה. זה לא היה קל, אבל ידעתי שיש לי סיפור לספר ומסר להעביר וזה נתן לי המון כוח; בתוך תקופה מטלטלת וכאוטית, יצרתי מרחב שבו יש מקום לחופש, דמיון וחלומות.

בזכות הסיפור שלי ודרך הסדנאות, הלכה ונרקמה לה קהילה נשית עוצמתית, שהיא חלק בלתי נפרד מהמותג, והצטרפה אלי להמשך הדרך. היום הביקוש לסדנאות שלי רק הולך וגדל, הן נסגרות זמן רב מראש, ורבות מהמשתתפות חוזרות לסדנאות נוספות.

הקריירה שלי לא רק שלא הסתיימה, אלא שהיום אני מרוויחה יותר כסף מבעבר, ממשיכה לייצר ולמכור גם תכשיטים מכל הקולקציות הקודמות בחנות האון ליין שלי.

מוצרי MADAM Funtastic, נמכרים גם בחנויות של מוזיאון ת"א ומוזיאון ארץ-ישראל בת"א.

בקיץ, לאחר הפסקה ארוכה בגלל הקורונה, התקיים שוב היריד של נתנאלה שהיה הצלחה ענקית, ובו הצגתי לראשונה את הקולקציה הפנטסטית; המפגש המחודש עם הלקוחות שלי גם במסגרת הזו היה כיף אדיר.

לאחרונה, לרגל חודש המאבק באלימות נגד נשים, העברתי פעילות בתיכון החברתי "דרור גליל" בקיבוץ רביד. הנחיתי בהתנדבות פעילות שבמהלכה יצרנו, התלמידים ואני, מאדאם ענקית, שבגבה מצוינים שמות כל הנרצחות, קורבנות האלימות נגד נשים בשנה האחרונה. עבורי זו סנונית ראשונה; אני תקווה כי תביא לפעילויות נוספות שלי עם ילדים ונוער, כי שינוי מתחיל קודם כל בחינוך.

לאור הביקוש הגדול וההגעה למקסימום הקיבולת בסדנאות אצלי בבית, בעתיד הקרוב אני מתכננת לפתוח מרכז יצירה שיהיה הבית של MADAM Funtastic ושלי, ויאפשר לי להרחיב את הפעילות סביבה, להפוך אותה לסמל לעולם שאנחנו מבקשים לעצמנו לחיות בו.

ובשורה מאוד מרגשת: בשבועות האחרונים, הצטרף למאדאם בן זוג שזכה לשם סרן דיפיטי [(Serendipity) – ביטוי באנגלית לתגלית ממוזלת, שנולדה במקרה].

זו הייתה התפתחות טבעית, שנולדה מתוך הרצון שלי שהמאדאם לא תפעל בעולם סטרילי, אלא בכזה שיש בו את כל המרכיבים הקיימים במציאות, רק בדגם משופר ורצוי. גברים, מבחינתי, הם חלק מהשינוי, ולכן צריך להיות להם חלק במדינת Funtastic.

סרן דיפיטי נמצא עדיין נמצא בתהליך של פיתוח והתפתחות; אין לי מושג לאן זה יילך ואיזה מקום הוא יתפוס במיזם הזה בעתיד. אבל זה חלק מהעניין: ללמוד בתנועה ולתת לעצמי את המרחב לבדוק כל הזמן לאן אני רוצה להמשיך מכאן.

> עצת הזהב שלי

> המיית הלב + מפגש עם המציאות 1 – אני מאוד מאמינה בצורך של כל אחד מאיתנו לביטוי אישי וליצירה משלו בעולם הזה. אבל מהדרך הארוכה שאני עוברת, למדתי, שכדי לאפשר את היצירה, חייבת להתקיים לצדה גם עשייה מזוקקת כלכלית, שתאפשר לה את מרחב הנשימה, ולנו – אפיקי פרנסה מיידיים. כי בסופו של יום צריך גם ללכת למכולת, וחשוב שנצליח להגיע לשם בכבוד.

> המיית הלב + מפגש עם המציאות 2 – הסיפור שלי עם MADAM Funtastic הוא דוגמה מצוינת לעשייה שנובעת מעמקי הנפש, ובזכות האותנטיות והרלוונטיות שלה, בבואה לעולם היא פגשה בנפשות חפצות שמוכנות לאמץ אותה אל לִבּן. יש כאן היזון-חוזר שאומר, שאין עשייה משמעותית בלי תוכן אמיתי מאחוריה, ומצד שני, גם תוכן חייב להיות מוגש בדרך רלוונטית ונכונה לזמן ולמקום, כדי שיצליח לחצות את כל הגשרים ולהגיע אל הקהל שלנו בטוב.

> התבוננות – עסק מצליח דורש התבוננות מתמדת, ואני מקדישה לה לא מעט זמן. אחת לתקופה אני עוצרת, בודקת את עצמי ומדייקת את המסרים שלי. זה מאפשר לי להתקדם בצעדים קטנים ויעילים ולהימנע מפעולות גרנדיוזיות מיותרות, שעלולות לגרום לי להפסדים גדולים על עסק קטן. הגדילה האיטית מתאימה לי ומוכיחה את עצמה בשטח לאורך השנים.

> Bio Funtastic Version (או: Twisting by the Pool) – בזמן האחרון התחלתי לשחות; בבריכה הבנתי, שהסוד שלי הוא להיות תמיד בקצב של עצמי, לא יחסית לאחרים, ולא לפי מה שאמרו לנו או נדמה לנו שצריך. תהיי יחסית לעצמך וליכולות שלך; רק ככה אפשר להתקדם בצורה אותנטית ומותאמת באמת למגוון הצרכים שלנו. זו עצת הזהב הכי חשובה שלי לעצמי, כי בכל פעם ששמתי את עצמי ביחס לאחרים, שילמתי מחירים כבדים. אני לא יכולה להיות מישהו אחר, אלא רק המהות של עצמי.