לימונדה #10

גלי הדרי-היינריך

לימונדה - נגה שנער-שויער — גלי הדרי-היינריך | צילום: Jeremie Korenfeld

> תעודת זהות

גלי, בת 52, נשואה לשרון וגרה בפריז.

> תקציר הפרקים הקודמים

בעבר עבדתי כשכירה בתפקידי ניהול בחברות מובילות במשק הישראלי.

מ-2014 אני שותפה ב-Paris chez Sharon – המותג שהקימה האישה שאיתי שרון היינריך-הדרי, שעוסק בחקר עולם הפטיסרי, הבולאנז'רי והשוקולטיירי בפריז וביעדים נוספים על פני הגלובוס, וסיורים קולינריים בפריז.

> תרשים זרימה

מגיל צעיר מאוד טיפחתי חלום – להיות שף קונדיטורית. קראתי המון על התחום הזה, וידעתי שהסצנה הקולינרית העולמית מתרכזת בצרפת. חלמתי להגיע ללמוד ב"קורדון בלו" ולהפוך לשף פטיסיירית, אבל התיישרתי עם המוסכמות המקובלות: לימודים באוניברסיטה לתואר ראשון ושני, ועבודה כשכירה בתפקידי ניהול ופיתוח עסקי.

ב-2013 בתפקידי כמנכ"לית חברה למחקר, נסעתי לכנס מקצועי במרוקו, עם חניית ביניים בפריז. כשעשיתי חיפוש בגוגל כדי לבחור לי סיור מעניין בפריז, מצאתי את הבלוג של שרון היינריך. שרון, ילידת חיפה, למדה צרפתית בתיכון והתאהבה בכל מה שקשור לצרפת, ובעיקר בפריז. בשנת 2010, לאחר שני תארים אקדמיים, תפקיד מבצעי במשרד הביטחון ולימודי קונדיטוריה, עברה לחיות בפריז.

בשעות היום היא עבדה בשגרירות הישראלית, ואחה"צ חקרה את תחום המתוקים בעיר וכתבה עליו בבלוג שלה Paris chez Sharon.

לאט-לאט, בעזרת אסרטיביות, סבלנות ונחישות, הצליחה לחדור לעולם הסגור והשמרני מאוד של השף-פטיסיירים, הבולאנז'רים והשוקולטיירים בפריז וחשפה בפניהם, לראשונה, את האפשרות לספר את סיפורם בבלוגים וברשתות החברתיות; בהמשך הוציאה לאור את הספר "הפטיסרי הטובות בפריז", שהפך ל-Best seller.

ואני קראתי את כל זה, ראיתי את כל התמונות של הקינוחים הצרפתיים, ופתאום הבנתי שיש כאן מישהי שחיה, למעשה, את החלום שלי ואני חייבת לפגוש אותה ולהבין איך היא עושה את זה. לוחות הזמנים שלנו לא כל-כך התאימו, וכך יצא שנפגשנו רק ביום האחרון שלי בפריז, כמה שעות לפני הטיסה הביתה.

נפגשנו בפתחו של שוק מובר, ביום חורף קר של פברואר. עליתי במדרגות מהמטרו, וראיתי מולי בלונדינית עם חיוך רחב, כריזמה ותשוקה. שלוש שעות הסיור עברו כמו שלוש שניות. מהר מאוד גילינו ששתינו נולדנו באותו היום, בהפרש של שמונה שנים, ויש לנו הרבה תחומי עניין וחלומות משותפים. שרון סיפרה לי שגם היא נמצאת בצומת דרכים, שהיא חושבת אולי לחזור לארץ, כדי להכיר בן זוג ולהקים עמו משפחה.

בסופו של הסיור נפרדנו בתחושה שזו תחילתה של ידידות; חזרתי הביתה לישראל בהרגשה שמצאתי שוב את הנשמה שלי, ש"אבדה" איפשהו בתוך מרוץ החיים והמרדף אחרי הקריירה, ושהשארתי את ליבי בעיר האורות. נשארנו בקשר, שמהר מאוד התפתח מידידות לאהבה. לאחר שנה וחצי על הקו פריז-תל-אביב, עברתי בקיץ 2014 לחיות עם שרון בפריז, ובספטמבר 2016 נישאנו בטקס מרגש בעיריית הרובע ה-15, שבו אנו גרות.

הצטרפתי אל שרון בעסק שהקימה; הבסיס שלנו הוא אמנם בפריז, אבל המותג גלובלי, ופונה אל קהל רחב ומגוון במיוחד – מאות אלפי אנשים ונשים במעל 180 מדינות ברחבי העולם, שעוקבים אחרינו בערוצים השונים: אינסטגרם, פייסבוק, האתר והבלוג שלנו, מגזינים ועיתונים ישראלים ובינ"ל.

שרון הקדימה את זמנה כשהבינה את הכוח של סרטוני וידאו כאמצעי תיעוד לרשתות החברתיות, הרבה לפני שהפכו לעניין יומיומי ברשת.

הפרנסה העיקרית שלנו היא סיורים קולינריים בפריז, בעיקר לישראלים.
לצד הסיורים אנחנו חוקרות את עולם הקולינריה הצרפתי, מגלות יצרנים ארטיזנלים וחומרי גלם איכותיים, ונפגשות עם השפים המובילים בעולם. אנחנו מקיימות עמם שיתופי פעולה מסוגים שונים, ומעלות לאוויר שפע של תוכן ומתכונים מתוקים. שרון ואני היחידות שמורשות להתארח במעבדות שלהם ולהיחשף אל מאחורי הקלעים של עולם המתוקים הפריזאי והצרפתי.

חלוקת העבודה בינינו היא ברורה:
שתינו מובילות סיורים קולינריים בפריז.
שרון היא הפנים של העסק: עורכת ראיונות פרונטליים, מצלמת ועורכת תמונות וסרטוני וידאו, כותבת את התוכן לבלוג ולערוצי תקשורת נוספים ומנהלת את הקשר עם קהילת העוקבים שלנו.
אני מופקדת על מאחורי הקלעים של העסק: מנהלת את היוזמות לשיתופי פעולה שמגיעות אלינו ומבצעת את תחקירי העומק לפני כל סיור שלנו, בפריז ומחוצה לה.

2019 הייתה עבורנו שנת שיא של צמיחה ושגשוג, שבה קצרנו את פירות העבודה של שנים.

הדרישה לסיורים הקולינריים שלנו הלכה ועלתה; בכל יום הובלנו 2-4 סיורים והיומן שלנו היה מלא, חצי שנה קדימה ויותר.

אחרי שנים רבות של הבלוג בפלטפורמת בלוגר, העלינו לאוויר אתר חדש בוורדפרס, שאופיין ותוכנן להפוך לבית דיגיטלי ההולם את צרכי העסק שלנו כיום. כמות העוקבים אחרינו בערוצים השונים הגיעה לשיא של כל הזמנים והמשכנו לייצר תוכן משובח על בסיס קבוע.

מערכת הקשרים שטווינו עם היצרנים והשפים המובילים בעולם הקולינריה הצרפתי הלכה והעמיקה. הפרויקטים המשותפים והתוכן שיצרנו חשפו אותנו לעוד ועוד אנשים בעולם הזה, והרבה דלתות חדשות נפתחו בפנינו.

שרון עם Nicolas Paciello |צילום: גלי הדרי

השף פטיסייר של ראש ממשלת צרפת | צילום: שרון היינריך

עם השוקולטייר ז'ק ז'נין | צילום: אלבום פרטי

חווינו שיתופי פעולה מרגשים:

ביוזמת בית השוקולד La Maison Du Chocolat, בשיתוף עם השף הראשי של המותג ניקולא קלואזו, נוצרו שני אקלרים חדשים, שנמכרו בחנויות הרשת בקיץ 2019. אין די מילים כדי לתאר את ההתרגשות שבמפגש עם הלוגו שלנו, כשהוא מתנוסס על כל חלונות הראווה של אחד המותגים הקולינריים המובילים בעולם.

בפרויקט נוסף, בשיתוף עם חברת My Heritage, רתמנו שישה שף פטיסיירים ושוקולטיירים, שחלקו עמנו את סיפור חייהם; שרטטנו את עץ המשפחה שלהם, ובדקנו האם יש במשפחתם לאורך הדורות שורשים של עשייה קולינרית. כל המיזם הזה, ששילב שפים ארטיזנלים עם הייטק ישראלי צולם והפך לסדרת סרטונים מרגשים עד דמעות, ושימח אותנו כמי שמרגישות תמיד כשגרירות של ישראל.

> ואז הגיעה הקורונה

בסוף ינואר 2020 טסנו ליפן, לסלון השוקולד בטוקיו. רגע לפני החזרה לפריז, ראינו במלון שלנו שלט שבו כתוב כי הנהלת המלון מתנצלת על כך שהצוות יעטה מעתה מסיכות, בגלל נגיף מסוים בסין. לא התרגשנו – סין נראתה לנו מאוד רחוקה;

אבל אז, בסיור שערכנו בסופרמרקט מקומי, פתאום שמנו לב שעמדת המסכות שהיפנים משתמשים בהן בשגרה – ריקה. התחלנו להבין שמשהו קורה; וכשבטיסה הביתה ראינו בחור נכנס למטוס עם מסכת אב"כ ומנקה כמו מטורף את המושב ואת כל הסביבה שלו, התחזקה בנו ההבנה שנפל דבר.

בתחילת מרץ העולם נסגר; בִּן לילה כל הסיורים שלנו, שהיו סגורים ומשולמים חצי שנה קדימה ולעתים גם שנה מראש – התבטלו. קיבלנו החלטה מיידית להחזיר את הכסף לכל מי שהזמין, ושכר עבודה של חצי שנה נמחק.

הרגשנו שמסך שחור יורד עלינו. אחרי עבודה קשה של שנים, שקצרנו את הפירות שלה בשנה של עשייה מטורפת, פתאום הכל נעצר ולא היה ברור מתי יחזור. לא רק שעברנו לאפס הכנסות, אלא שגם נאלצנו להסתגר בדירה פריזאית קטנטונת, עם שאלות קיומיות כמו למשל: האם יש צורך לאגור מצרכי מזון? ברמה הזוגית התמודדנו היטב ואפילו התחזקנו, אבל מעל לפעילות העסק עמדה עננה שחורה של חוסר ודאות מבהיל.

מבחינת המבנה של החברה שלנו, שרון היא הבעלים ואני רשומה כשכירה. בזכות ההתנהלות המסודרת שלנו מול שלטונות המס הצרפתיים, אני קיבלתי חל"ת, ושרון קיבלה מענק סיוע לעסק. זה סייע לנו להשאיר את הראש מעל המים, אבל ברמה הישרדותית בלבד.

בחלוף השוק הראשוני, החלטנו שאין מצב שניעלם עכשיו והתחלנו לחשוב מה אנחנו כן יכולות לעשות, למרות המגבלות. שיתפנו את העוקבים שלנו בערוצים השונים בכל העולם במה שקורה לנו, ומהר מאוד קיבלנו פניות מכל כלי התקשורת הישראלים, שראו בנו הזדמנות להביא מידע אמיתי על מה שקורה בפריז; הפכנו לסוג של יואב טוקר עכשווי(:

בהמשך קיימנו מפגשי זום חינמיים לקהל הרחב, שבהם סיפרנו את הסיפור האישי והמקצועי שלנו, ויזמנו מפגשי זום שבהם התראיינו שפים מפריז. גם הם ישבו באותה התקופה בבית, ולקהל שמעריץ אותם, זו הייתה הזדמנות נדירה ובלתי חוזרת לשיחה אישית ומיוחדת עמם. בתוך הסגרים המון אנשים בישלו ואפו בבית הרבה יותר מהרגיל, ולטובתם העלינו לבלוג המון מתכונים מתוקים חדשים – עוד ערוץ תקשורת עם הקהל שלנו.

והיה גם המיזם "פריז בקופסה". בימים כתיקונם, המסיירים שלנו אהבו לרכוש חומרי גלם מעניינים, ולא פעם פנו אלינו בשאלה כיצד ניתן לרכוש אותם שוב. החלטנו לאפשר לכל מי שמתגעגע לפריז, לקבל אותה הביתה; פנינו אל היצרנים הארטיזנלים ואל המכרים שלנו מהשוק ובנינו קופסה שהיא חגיגה של חומרי גלם וטעמים נהדרים.

הדירה הקטנה שלנו הפכה למחסן עם מלאי של מוצרי מזון וחומרי אריזה; לאלה, צירפנו את התיק המפורסם שלנו ודגם קטן של האייפל ושלחנו לישראל. עצם ההכנה והאריזות, ובעיקר המשובים שקיבלנו מילאו אותנו באנרגיות וייצרו לנו הכנסה קטנה וחיונית.

בסתיו התחלנו להוביל סיורים ווירטואליים בפריז. זה מיזם שחשבנו עליו עוד לפני הקורונה שלא הגיע לכלל מימוש בעיקר מסיבות טכניות. אבל עכשיו הבנו, שגם אם הישראלים לא יכולים כרגע להגיע לפריז, אנחנו עדיין יכולות להביא את פריז אליהם.

למעשה, נדרשנו לבנות כאן מוצר חדש: לקצר את הסיור הפרונטלי (שארך ארבע שעות) ולהתאים אותו לצופים מרחוק בלי לוותר על האיכות הבלתי מתפשרת שלנו. לאחר תהליך של בדיקה, הבנו שבפלטפורמת פייסבוק לייב אנחנו יכולות להגיע לתוצאה באיכות מספקת, ולאחר מספר פיילוטים שקיימנו מול חברים, יצאנו לדרך.

באוקטובר 2020 הובלנו את הסיור הראשון, בעקבות הסדרה "אמילי בפריז"; הצענו פורמט של סיור חינמי, עם אפשרות להשאיר לנו טיפ בסופו. ההיענות הייתה מדהימה – למעלה מ-1,600 נקודות צפייה בשידור החי; לטובת אלה שלא יכלו להצטרף לסיור, השארנו את השידור פתוח, ובסופו של דבר נרשמו בו 43,000 צפיות.

הבנו שאנחנו עונות על צורך אמיתי; אחרי חודשים של סגרים והגבלות, אנשים כמהו לנשום קצת אוויר אחר. המפגש הזה מילא אותנו בטונות של אנרגיות, והמשכנו להוביל סיורים כאלה אחת לשלושה שבועות, בכל פעם במסלול אחר.

הסיורים כללו טעימות שלנו בבולאנז'רי ופטיסרי איכותיות, מפגשים עם שפים מובילים ומידע על אתרים היסטוריים ואדריכליים שפגשנו בדרך. הצופים שלנו נכנסו לאווירה, ולא פעם לוותה הצפייה בסיורים באכילת מיני מטעמים: בגט, גבינות צרפתיות, קרואסונים ועוד.

הסיורים הווירטואליים נמשכו עד לחודשי האביב של 2021, אז יצאה ישראל מהסגר השלישי. אלפי ישראלים סיירו ביחד איתנו, וחלקם התחילו לפנות אלינו גם בבקשות להוביל אותם בסיורים פרטיים לכבוד אירועים משפחתיים, ובסיורים לחברות וארגונים.

> נכון לעכשיו

עם החיסונים ופתיחת שערי ישראל לטיסות ללא חובת בידוד, התחלנו לקבל שוב בקשות לסיורים פרונטליים, כולל קהל חדש שהגיע אלינו בזכות הסיורים הווירטואליים. במחצית חודש יוני התחלנו שוב לסייר עם ישראלים בפריז, וביולי הלוח של שתינו כבר היה מלא בסיורים כל יום. הרגשנו שאנחנו מתחילות להמריא שוב באפיק ההכנסה העיקרי שלנו, אבל למודות ניסיון, ידענו שהדברים עדיין שבריריים – תוכניות עשויות להשתנות וסיורים יכולים להתבטל.

חודש ספטמבר – עם החגים בישראל, השקת קולקציות הסתיו וחג המולד בעולם הפטיסרי, ותערוכת המזון המתקיימת בליון, אמור היה להיות עמוס מאוד; אך כעת, עם הגל הרביעי של הקורונה, אנחנו שוב שרויות בחוסר ודאות. אם בעבר היומנים שלנו היו מלאים חצי שנה קדימה, היום יש שינויים שקורים מהרגע להרגע, ובגללם אנשים מהוססים, ופחות מזמינים את החופשות שלהם קדימה.

ויש גם דברים חדשים ומרגשים מאוד:

לפני מספר חודשים פנתה אלינו ד"ר אפרת ליאני, בבקשה להיות חלק מהפרויקט שיצרה – ספר הנשים השיתופי הראשון, שבו יופיעו הסיפורים של נשים משפיעות, מובילות ופורצות דרך, כל אחת בתחומה. התחברנו מאוד לרעיון וכמובן נענינו בחיוב; בימים אלה הספר יצא לאור.

תקופת הקורונה הביאה לתמורה מרגשת בחיינו – הצימר(ון) דלקס.

אחרי שנים של מגורים בדירה פריזאית קטנטנה, שכל שטחה 28 מ"ר [ועל-כן זכתה לכינוי הצימר(ון)], שבה התחלנו את חיינו כזוג ורקמנו חלומות נהדרים שהפכו למציאות, ממנה יצאנו כדי להינשא אחת לשנייה ב-2016, ובתוכה העברנו את הסגרים בתקופת הקורונה, הבנו שבשלה העת לשינוי ולמעבר לדירה חדשה.

ידענו שאנחנו רוצות להישאר ברובע ה-15 ובסביבה הקרובה שלנו, שבה קווי מטרו נוחים שמביאים אותנו לכל מקום, שלושה שווקים נהדרים, בית קפה שכונתי מדליק, הבולאנז'ר והפרומאז'ר ומוכר הדגים האהובים עלינו וכמובן השכן היקר – האייפל שהפך לחלק בלתי נפרד מהנוף שלנו.

כשמצאנו דירה עם גינה נהדרת מתחתיה, שזה מכבר חלמנו עליה, ממש לא האמנו! קבענו מפגש עם בעל הדירה, ומרגע שהדלת נפתחה, ידענו שהיא חייבת להיות שלנו. כשקיבלנו תשובה כי זכינו בה, עלו שאגות שמחה רמות מהצימר(ון). היום אנחנו גרות בשכונה האהובה שלנו, בדירה ששטחה כפול מזה של הקודמת [ולכן זכתה לכינוי צימר(ון) דלקס], מלאת אוויר ואור וצופה לנוף הירוק של הגינה. בתנועה קדימה שוב הצלחנו להגשים לעצמנו חלום, ולרקום פרק חדש בסיפור שלנו.

במבט לעתיד, יש לנו עוד חלומות, שנרקמים אט-אט:

> רכישת בית באלזס – אחד האזורים האהובים עלינו בצרפת, שם כבר יש לנו תשתית של חברים יקרים, שבו נוכל לארח חברים ולהוביל סיורים קולינריים בין יצרני היין, הקונפיטורות והמאפים של חברתנו כריסטין פרבר ושאר האוצרות הקולינריים של האזור.

> יצירת סדרת דוקו – שתעקוב אחרי העשייה שלנו, החל בשלבי המחקר, דרך הקשר והחיבור המיוחד בינינו לבין השפים של עולם המתוקים, יצרנים ארטיזנלים של חומרי גלם ומגדלים חקלאיים ברחבי צרפת ובעולם. אנחנו בשלבים של בניית המיזם הזה, ויש כבר חברות הפקה שהביעו בו עניין.

> האני מאמין שלנו

> הביצים והסל – אנחנו שותפות בעסק שעליו פרנסתנו; המחויבות ללקוחות שלנו היא עבורנו ערך עליון. לא פעם, אנשים בודקים את הזמינות שלנו כדי להזמין סיור עוד לפני שהם קונים את כרטיס הטיסה, ולכן, אנחנו אף פעם לא מבטלות סיורים. יחד עם זאת, אנחנו ריאליות, כולנו בני אדם ודברים קורים. ולכן חשוב לנו לפזר סיכונים וליצור אפיקי הכנסה נוספים מעבר לסיורים.

> הקהילה במרכז – עם השנים נוצרה סביבנו קהילה ענקית, המונה כיום למעלה מחצי מיליון איש ברחבי העולם, שמתַקְשרים עמנו 24/7 בכל ערוצי המדיה. משלב מוקדם של העסק, שרון מובילה את התפישה שעלינו להיות זמינות עבורם ולהגיב לכל פנייה ותגובה במהירות האפשרית, וכך אנו עושות.

תקופת הקורונה הוכיחה לנו, שהקהילה היא הכוח המניע שמאחורינו, מלפנינו ומצדדינו; בזכות העוקבים שלנו יכולנו להמשיך להיות פעילות, להביא את פריז לקהל שלנו על-אף המגבלות והריחוק, וליצור אפיקי עשייה חדשים ומכניסים. בזכות הפעילות שלנו הקהילה המשיכה לגדול והגיעו אלינו עוד עוקבים ולקוחות חדשים.

> תוכן הוא המלך – אנחנו מאמינות בלמידה וחקירה לעומק של הנושאים שהם בליבת עבודתנו. ומאחר ויש לנו קהל מאוד מגוון ומפולח, עם צרכים שונים ומשתנים, אנחנו נדרשות ליצירת תוכן שעונה על הצרכים הללו.

קיבלנו החלטה שהתוכן שלנו יעמוד בפני עצמו, יתבסס על סקירות אמיתיות ולא בתשלום, ולא יכלול אלמנטים פרסומיים. התשוקה, הכנות וההתמדה הן, עבורנו, הסוד ליצירת תוכן איכותי, שגם העוקבים שלנו יודעים להעריך, והראייה: אנחנו מופיעות גבוה מאוד בכל מנועי החיפוש לתחום שלנו, וזאת מבלי שהשקענו, אי פעם, ולו סנט בקידום ממומן של תוכן.

> לשתף, לשתף, לשתף – שרון תמיד הולכת עם האמת שלה, ובאופן הכי פתוח. מרגע שהחלטנו להיות ביחד, היא שיתפה את הקוראים שלה באהבה שלנו. אני אדם פרטי מאוד במהותי, ולקח לי קצת יותר זמן להיפתח; אך במשך הזמן גיליתי את ההשפעה וההשראה של הסיפור שלנו על האנשים שאנחנו פוגשות בסיורים ובמסגרת הקהילה שלנו.

אנחנו מקבלות המון תגובות מרגשות וסיפורים של אנשים, שבעקבות הסיפור שלנו, בחרו לעשות שינוי בחיים שלהם ולהגשים חלומות; ואנחנו ממשיכות ונמשיך לשתף אנשים בעולם שלנו, מתוך האמונה שאם טוב לך ואת עושה דברים מתוך שמחה ותשוקה, יש לזה אימפקט גם על החיים של אנשים אחרים ועל האמונה והיכולת שלהם לחיות בהגשמה מלאה.